אם רק היה לי אומץ... אבל מה זה אומץ בכלל?

יש רגעים בחיים שעוברת לך מחשבה בראש – "אם רק היה לי יותר אומץ, הייתי עושה את זה". מה זה אומץ, חשבתם על זה פעם? האם צריך לעמוד על במה מול מאות אנשים כדי להיקרא אמיץ? לטפס על הר, או לקפוץ בנג'י? אין ספק שצריך כמות נכבדה של אומץ כדי לעשות את הדברים האלו, אבל אומץ אמיתי מסתתר דווקא בדברים הקטנים, אלה שאף אחד לא רואה חוץ ממך.

אומץ אמיתי זה להגיד "סליחה" כשטועים (ואיזה קשה זה!).

אומץ אמיתי זה ללכת נגד הזרם כשכולם לוחצים עליך לעשות משהו, וזה לא מתאים לך.

אומץ זה לא חוסר פחד, זה לבחור אחרת, אף על פי שהפחד לפעמים משתק אותך בפנים.

בינינו, כל אחד מפחד ממשהו: מכישלון, מדחייה, מביקורת. מי שלמד דבר או שניים בחיים יודע שהפחד לא נעלם. הוא לא הולך לשום מקום. צריך פשוט לקום ולעשות. מכירים את JUST DO IT? אז כזה.

"איזהו גיבור? הכובש את יצרו", מכירים? זה כל כך נכון גם היום, ואולי בפרט היום, כשניסיונות מגיעים מעבר לפינה גם בלי שנרגיש. אומץ זה לא ללחוץ "שלח" על תגובה פוגעת. אומץ זה לבחור בטוב, גם אם הוא פחות פופולרי. אומץ זה לעשות מה שנכון, גם אם זה מצטלם פחות יפה.

להיות נאמן לעצמך, זה אומץ מהסוג הכי יפה שיש, ומהסוג שהכי חסר היום. אז... יש אמיצים בקהל?