חינוך ילדים
שנת הלימודים מתקרבת: איך נעזור לילדים להרגיש בטוחים ולהסתגל לגן בקלות?
הסתגלות אמיתית לגן לא נמדדת ביכולת לשחרר את אמא בדלת, אלא בהבנה שהקשר נשאר גם כשלא רואים אותו. קבלו שלושה דרכים מעשיות איך ללמד את הילדים להחזיק את האהבה גם מרחוק
- לאה אוירבך
- פורסם כ"ו אב התשפ"ה
ילד שהסתגל לגן הוא לא ילד שלמד להיפרד. בדיוק ההפך.
הוא ילד שלמד להתחבר.
כשאנחנו חושבות הסתגלות, אנחנו חושבות פרידה. כשאנחנו "מעבירות" את הילד הסתגלות לגן – אנחנו מנסות ללמד אותו להיפרד מאיתנו. אבל האמת היא שהסתגלות אמיתית היא לא ללמוד להיפרד – היא ללמוד להתחבר אחרת. ללמוד להרגיש את הקשר גם כשהוא מופשט; ללמוד להחזיק את הקשר גם כשאתם לא יחד. זה לא להתגבר על הדמעות שממלאות את העיניים כשאמא הולכת; זה להרגיש את העצב מתפשט בגוף ואז להיזכר שאמא עומדת לחזור.
הסתגלות אמיתית היא לא ללמד את הילד להתנתק מהצורך להיות בקרבתך, מהגעגוע, מהצורך בתחושת הבטחון שאת משרה – זה ללמד אותו להרגיש חוסר, ולדעת שהוא זמני. לדעת שהקשר שלכם נשאר באוויר גם כשאי אפשר לגעת בך. זה לימוד שמתחיל הרבה לפני היומיים האלו של ההסתגלות, וממשיך עוד זמן רב אחר כך.
איך תומכים בהסתגלות של הילד? איך מלמדים אותו להרגיש קשר, גם מרחוק?
- מדברים קשר – גם מעל הראש שלהם
מה הילדים שומעים ממך כשאת פוגשת חברה מיוזעת כמוך באמצע יציאה של החופש הגדול - הם שומעים כמה את מחכה שיחזרו למסגרות, או כמה שאת מאושרת להיות איתם סוף סוף? מה נפלט לך מהפה כששעת השינה מתאחרת ואת כבר מחכה לשקט – שהם צריכים ללכת לישון כי הגוף שלהם זקוק למנוחה או כי את צריכה קצת מנוחה מהם? ובאמצע יום של ג'ינגול בין עבודה לבית - הם מפריעים לך לעבוד, או שהעבודה מפריעה לך להיות איתם?
החופש הגדול הוא שיאו של השיח הציני סביב השעות הארוכות עם הילדים. ילדים ששומעים מסרים כאלו מעל הראש, מתייחסים בפקפוק לאמירות אחרות הקשורות לקשר. הם יכולים לחוות את רגעי הפרידה בימים הראשונים כרגעי נטישה, להגיב בבהלה גדולה ולרדוף אחרייך – שלא תעלמי להם לתמיד. כדי ללמד את הילדים "לסמוך" על הקשר שלכם, הם צריכים לשמוע בלי סוף: כמה הם אהובים. כמה הם רצויים. כמה הם מרכז העולם שלך – וכל השאר רק נספחים.
- מחברים בין העולמות
את מכירה את כל העולמות של הילדים שלך - אבל הם, מכירים רק את העולם שהם חלק ממנו. מה קורה בעבודה? בלימודים? בשעות שבהן הם לא בבית? אלו "חורים שחורים" ששואבים אותך והנופים שם בכלל לא מוכרים להם. כשאת מספרת להם כמה הם חלק מהעולמות האחרים שלך, הם יודעים שגם כשאתם לא יחד בעיניים, אתם עדיין יחד בלב.
אפשר לחבר בין העולמות שלכם באמצעות מילים: כל הלילה חיכיתי לבוקר כדי לחבק אותך. היום בעבודה סיפרתי לחברה שלי עלייך, היא אמרה שאת הילדה הכי מתוקה בעולם. כשהייתי אצל הרופאה היא שאלה אותי כמה ילדים יש לי, הראיתי לה את התמונה שלך. כשהיית בגן, חשבתי עלייך, אז נתתי נשיקה לכרית שלך. הלכתי לבקר את החברה שלי שילדה תינוקת ונזכרתי בתינוק המדהים שהיית.
ואפשר לחבר בין העולמות שלכם באמצעות מחוות: עברתי בתחנת דלק וראיתי את החטיף שאת הכי אוהבת. קניתי לך כי אני מאד אוהבת אותך. חילקו לנו בעבודה את השוקולד הזה, שמרתי אותו במיוחד בשבילך. איזה ציור יפה ציירת! אני הולכת לתלות אותו על הקיר של המשרד שלי. היום אני הולכת לעבודה עם חולצת פסים. רוצה ללכת עם חולצת פסים גם? נהיה כמו תאומות! קניתי שמפו עם ריח שאני מאד אוהבת. עכשיו לשיער של שתינו יהיה את אותו הריח!
- משאירים גשר
במקום להדגיש את הפרידה, מדגישים את החיבור שנשאר בכל זאת. בונים "גשר" היקשרותי שמגשר על הפרידה. משאירים עם הילד משהו ממנו שימשיך להפעיל את מערכת ההיקשרות גם כשאנחנו לא יחד. אפשר לחשוב מראש על גשר, ואפשר לאלתר אותו במקום בהתאם לתנאי השטח:
עונדים צמיד געגוע – צמיד זהה לשתיכן שאפשר לגעת בו כשמתגעגעים. מציירים על גב כף היד לב קטן וממלאים אותו בהמון נשיקות. משאירים "משימה" משותפת לשעות שבהם לא תהיו יחד ובצהריים מעדכנים בתוצאות, לדוגמה: שנינו נחפש משהו בצבע ירוק שנמצא ליד משהו בצבע אדום, אתה בגן ואני בעבודה. בוא נראה מה תמצא. אני כבר מחכה לפגוש אותך בצהריים כדי לספר לך מה מצאתי! משאירים הפתעה/ציור/פתק/תמונה במגירה של הילדון לרגעי געגוע. מסכמים להשקות את העציץ בחצר של הגן כשניפגש שוב בסוף היום.
הסתגלות היא לא פרידה – היא החזקה עמוקה יותר של הקשר.
אם מחשבות על הסתגלות מרעידות לך את הלב, בואי לקרוא את המדריך להסתגלות היקשרותית שהכנתי במיוחד עבורך: 30 עמודי תוכן שהם אוצר בלום ולא מספיק מדובר, 4 מיתוסים מוכרים בנושא הסתגלות – וכל הדרכים לנפץ אותם והחשוב ביותר: 15 כלים היקשרותיים להסתגלות שחודרים עמוק ללב וניתנים ליישום מיידי. שלחי את המילה "מדריך" למייל leah.rbach@gmail.com ואשלח לך אותו במתנה.
הטור הזה הוא מרחב בטוח ומכיל לחקור בו את כל מה שמטריד אותך בהורות או מול הילדים: הרגעים הקשים, השחיקה והמפלצות שיוצאת ממך כשאת יותר מידי עייפה. במרחב הזה, הרגעים הקשים ביותר הופכים להיות רגעים מדהימים של חיבור והתפתחות. מה תרצי שנחקור כאן בטור הבא? כתבי לי למייל: leah.rbach@gmail.com
לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית. עוסקת בהורות לילדים עם רגישות גבוהה, ויסות, והורות לתאומים.
