סיון רהב מאיר: הבכי ששינה חיים של רבבות יהודים

הרב ברל ויין נפטר בשבת האחרונה, בגיל 91. הוא מוכר בחו"ל יותר מאשר בישראל. ראש ישיבה, מחנך, סופר, היסטוריון, שעשה עלייה וחינך לאורך השנים רבבות. הנה סיפור מכונן עליו, שיכול להשפיע גם עלינו: "הייתי ילד אמריקאי צעיר ב-1946 כשאבא העיר אותי מוקדם ואמר: 'נוסעים לשדה התעופה, הרב יצחק הרצוג מארץ ישראל מגיע לשיקאגו!'. כל העיר חיכתה לרב החשוב והמפורסם.

"הרב הרצוג בא גם לבית הספר שלנו, וסיפר כך: 'חזרתי כעת מהאפיפיור ברומא. הגשתי לו רשימה של אלפי ילדים יהודים שהוכנסו למנזרים קתוליים בידי הוריהם בזמן השואה, רק כדי להציל אותם מהגרמנים. אמרתי לאפיפיור: אני נותן לך את הרשימה כנציג העם היהודי, ואני מבקש שתיתנו לנו בחזרה את הילדים. אבל האפיפיור לא הסכים. הוא הסביר שכל מי שנכנס למוסד קתולי כבר הוטבל לנצרות, וצריך להישאר נוצרי לנצח'. אני זוכר כילד, איך הרב הרצוג סיים לצטט את האפיפיור, עצר לרגע, ואז געה בבכי. מעולם לא ראיתי מישהו מתייפח ככה. הוא הרכין את הראש על הפודיום, וכל אלפיים השנים האחרונות של ההיסטוריה היהודית פשוט נשפכו ממנו. כל הקהל היהודי-אמריקאי עמד נדהם. ואז הרב הרצוג הזדקף, הביט עלינו ואמר: 'אני לא יכול לעשות דבר נוסף למען הילדים הללו. אבל אתם, מה אתם מתכוונים לעשות למען העם היהודי? מה אתם מתכוונים לעשות כדי לשקם את עמנו?'.

"לאחר שסיים, ניגשנו ללחוץ את ידו. הוא חזר על המסר לכל אחד מאיתנו באופן אישי, ואז הסתכל עלי, עדיין ילד, ואמר: 'האם שמעת מה אמרתי? אל תשכח את מה שאמרתי'. זה שינה את חיי. זה שינה את חייהם של רבים שהיו שם. מהקבוצה הזו יצאו רבים שהקימו מוסדות חינוך וארגונים יהודיים גדולים, ורבים גם עלו לארץ. לאורך השנים, האמריקאים הצעירים שהיו שם באולם חינכו רבבות אנשים להיות חלק פעיל מהעם היהודי. הכול בזכות נאום אחד, בזכות בכי אחד".

לזכרו.

מה המזוזה אומרת לנו?

האם שמתם לב למזוזה, שנמצאת עכשיו על הדלת של החדר שבו אתם נמצאים? תסתכלו עליה רגע. הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון כותב כך: "לכאורה, המזוזה היא מצווה חד-פעמית. תולים אותה פעם אחת על המשקוף, ובזה סיימנו. לכן קל מאוד לפספס ולשכוח את המטרה שלה. כי היא לא רק 'קמע' או 'סגולה'. המזוזה נועדה להיות נוכחת בתודעה שלנו, כל הזמן. זו מצווה שלא מסתיימת לעולם: המזוזה ניצבת שם על הפתח, בגבול שבין הבית לעולם. בתוכה – שתי פרשיות קדושות, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" ו-"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ". היא מלווה אותך בכל כניסה ובכל יציאה. מזכירה לך מה חשוב באמת, מה נצחי ומה חולף. מזכירה לך שיש תכלית. והתודעה הזו חשובה כל כך, דווקא בזמני מעבר. ביציאה מהבית, היא שולחת אותך לעולם עם תזכורת: במקום להיבלע בשטף של המציאות, יש לך שליחות ותפקיד, ייעוד. אבל אולי החלק החשוב יותר הוא דווקא כשחוזרים. כאן, בתוך הבית, עם האתגרים, הפערים, והטריגרים שבין בני זוג, רגע לפני שנכנסים הביתה, כדאי לנשק את המזוזה, ולחשוב: מה אני רוצה להכניס הביתה, ומה להשאיר בחוץ? המזוזה מזכירה לי שבבית הזה יש שכינה. החיבור בתוך הבית לא נועד רק לשרוד את היומיום. הוא נועד ליצור משהו גדול וקדוש. המזוזה מזכירה שאנחנו נכנסים לבית המקדש שלנו".

זו הזדמנות לבדוק את המזוזות, אם לא מסרנו אותן לאחרונה לבדיקה ובדקנו שהן כשרות. וזו גם הזדמנות לבדוק שאנחנו שמים לב אל המזוזה, ולמה שהיא מלמדת אותנו.

לראות נכון!

כמה דברים ראינו מאז שהתעוררנו הבוקר? כבר ראינו את הכלים בכיור, ראינו את הפנים שלנו במראה, ראינו תמונות בסלולרי... אינספור מראות. אבל יש גם מה שלא נראה לעין, למרות שהוא קיים במציאות: המשמעות הרוחנית של המעשים שלנו. לא רואים את הכוח של בחירה נכונה שלנו, את המשמעות של המעשים הטובים (או הלא-טובים...) שעשינו, את העוצמה של מצווה, של ברכה, של חיוך, של מילה טובה או לא טובה שנאמר. "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" – כך מתחילה פרשת השבוע, ומציבה בפנינו את הבחירה בין טוב לרע.

פרשנינו מסבירים שבבחירת המילה "רְאֵה" התורה מבקשת מאתנו שהערכים והאמונות שלנו יהיו בהירים וברורים לנו, ממש כמו מה שאנחנו רואים מול העיניים. זה אפשרי, יש צדיקים שחיים בדרגה כזו, שבה אפשר ממש "לראות" את משמעות העשייה הנכונה. אצלם הטוב והרע הם ממש ברורים, מוחשיים.

בעולם כל כך ויזואלי וסוחף ומבלבל, השאיפה היא שנצליח להתקרב לכך. "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". אנחנו הרי מבינים מה ההבדל בין הברכה לקללה, בין טוב לרע. אבל התורה מבקשת שנתאמץ לא רק לדעת בשכל, אלא גם לראות בעינינו מה טוב ומה רע.

יהי רצון שנזכה אכן לראות את הברכה בבירור, וגם לבחור בה.

מה יש במזוזה?

קיבלתי את התגובה המדהימה הזו מדבורה סלייטר, רכזת בארגון הסטודנטים "נפש יהודי" בחיפה. אחת הסטודנטיות קראה את מה שפרסמתי על חשיבות המזוזה, והחליטה לבדוק אם היא כשרה. להפתעתה, במקום קלף עם פרשיות המזוזה, היא גילתה דף ובו טקסט נוצרי ברוסית.

זה ממש לא מה שאמור להיות כתוב במזוזה כשרה על דלת ביתנו, שכוללת את פרשיות "שמע ישראל" ו"והיה עם שמוע", שני הטקסטים הקדושים והמכוננים מתוך ספר דברים.

הסטודנטית מיהרה לקנות אתמול מזוזה כשרה. אנחנו לקראת ראש חודש אלול, שבו נהוג לבדוק תפילין ומזוזות. שלחו את זה לכל מי שכדאי שיראה את זה, כתזכורת.

יהי רצון שיתקיימו בנו כל הברכות הכתובות במזוזה.

5 דברים לקראת שבת

1. פרשת השבוע היא פרשת רְאֵה, הפרשה הרביעית בספר דברים. גם השבוע אנחנו ממשיכים לשמוע את נאום הפרידה של משה רבנו מאיתנו. מה הכי חשוב לו להגיד לעם ישראל במדבר וגם לנו, כיום? מה אנחנו צריכים לזכור, לתמיד, גם אחרי שיפטר מן העולם?

2. הפרשה פותחת בפסוק שמתאר את הבחירה החופשית שלנו, בין טוב לרע: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". בכל רגע אנחנו יכולים לבחור באיזו דרך ללכת, וגם אם טעינו אפשר לבחור שוב, והפעם לבחור נכון. הבחירה ניתנת "הַיּוֹם", כלומר בכל יום מחדש.

3. בפרשת השבוע מופיעות 55 מצוות (מתוך 613 מצוות בסך הכול), והן עוסקות בנושאים מגוונים: צדקה, בית המקדש, כשרות ועוד.

4. השמחה מופיעה בפרשה שש פעמים: שמחה סביב ירושלים, סביב אכילה משותפת, סביב גרעין משפחתי וקהילתי. השמחה מתוארת לרוב כשהיא מגיעה יחד עם נתינה לעניים, למי שאין לו. "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ … וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". שמחה בתורה לא מגיעה רק בגלל מילוי הצרכים שלנו, אלא היא נובעת מתוך נתינה לאחר.

5. בשבת נקרא את ההפטרה השלישית של נחמה, מתוך שבע ההפטרות שנאמרות אחרי תשעה באב.

וגם: השבת הזו גם נקראת "שבת מברכים". נברך בה את חודש אלול, שיחול במוצאי השבת ויימשך עד ליום שני. אלול הוא חודש מיוחד של תיקון ושיפור, שמכין אותנו לשנה הבאה. שבת שלום ובשורות טובות.