הידברות לנוער

כשאנחנו בוחרים לסלוח, אנו בוחרים לתת לעצמנו את המפתח להתיר את שלשלות הכעס והדיכאון ולפתוח את הצוהר לשמחה ולתיקון האישי שלנו

יש לי הרבה דברים שהייתי רוצה להתחזק בהם, אבל איך אדע אם אני יכול באמת לקיים כל כך הרבה קבלות?

בלי יותר מדי הקדמות, הנה כמה דברים שכדאי מאוד ללמוד ולעשות לפני ראש השנה, כדי להיות מוכנים הכי טוב שיש

איך מתמודדים עם פחד קהל, ולמה קשה לי לדבר מול החברות שלי?

בזמן הזה, הקב"ה – מלכו של עולם - קרוב אלינו יותר מתמיד, בייחוד רגע לפני שהוא הולך לשבת על כיסא כבודו ולשפוט כל אחד מאתינו ברחמים גדולים

נחנו מתרגשים וחוששים לפני קבלת הכרטיס לנסיעה של שנה הבאה, ובמיוחד בשביל זה הקב"ה עשה לנו תזכורת שלמה לאורך כל החודש

כמה שאני מתאמץ, אני לא מצליח לקבל ציונים טובים, וזה מכניס אותי לדיכאון. מה אפשר לעשות?

כולם יושבים בסלון וצופים בטלוויזיה, ואני סגורה לבד בחדר... איך אוכל להתמודד ולהעביר את השבת בצורה נעימה?

מהי ענווה ומהי גאווה? ולמה אנחנו מחפשים להראות את הכוחות ואת היכולות שיש לנו לעולם?

מה העניין? כיף לחזור ללימודים? אני צריך לאהוב את זה?! לאהוב – לא, להתחיל בטוב – כן

יכול להיות שלא מדובר פה אהבה אמיתית, יכול להיות שה"אהבה" שנרקמה פה באמת נשענת על חיצוניות שפועלת לזמן מה, ואז מדלדלת ונפסקת תוך זמן קצר

בואו נשכנע את הקב"ה שדווקא הדמעה שלנו היא זאת שתשלים את בניין הבית

יש אנשים עיוורים לכל החיים, שלא רואים בעיניים, אבל הלב שלהם שמח ורואה את כל הטוב, ויש אנשים שרואים ופוקחים כל חייהם את העיניים, אבל הלב שלהם עיוור אותם לכל החיים

צדיקים גדולים הגיעו למדרגות שלהם בזכות שדמיינו בצורה חיובית את ההתעלות שלהם כלפי מעלה ברוחניות, וגם כשנפלו, הם לא הפסיקו לדמיין ולהאמין שיום יבוא והם יצליחו להתגבר

לפני שאנחנו מביעים עמדה על מה שקורה, בואו נתעסק בעיקר ונעזוב את הטפל, מה ה' רוצה להגיד לנו בעקבות המחאה הזאת?

נכון אם שביום ההולדת שלנו אנחנו אלו שרגילים לקבל ברכות ומתנות, אבל זה לא אומר שביום הזה אנחנו לא יכולים לפנות לחברים ומשפחה ולברך אותם בחזרה בכל מה שנרצה

האמת היא שבפשטות, אי אפשר לתת לקב"ה מתנות, כמו שאומר השיר המפורסם "מה אשיב לך, והכל שלך, לך השמיים, אף ארץ לך...". אז זהו זה, נגמרה הכתבה

מה אפשר לענות למי שמבקש הוכחות למציאותו של הקב"ה? האם אנחנו בכלל יכולים לענות על השאלה הזאת? ולמה השאלה הזאת מזיקה לנו?

מצחיק ועצוב ככל שיהיה, צה"ל מתפאר כ"כ בכוחותיו ובהישגיו, אבל, איך אומרים, עדיין לא מצליח להסתדר עם בלונים מיום ההולדת של אחמד

כאשר דבר מטריד אותנו, הוא מציף את הלב והרגש, השכל והמחשבות שבתוכנו, וגורם לנו להתכנס בתוכנו ולהיות כלואים במה המצב עכשיו, ומוטרדים במה שלא קשור, במה שיעבור ויחלוף

תגידו את האמת, מי צריך לשיר לפני גויים כשאפשר לשיר לקב"ה, או ככה סתם עם חברים?

היכן היה הקב"ה בשואה? מהי הדרך שבה עלינו להסתכל על השואה ולזכור אותה? זהירות: טור קשה לעיכול

מה הסוד? איך יוצאים משעבוד שאנחנו כ"כ רוצים לתקן או להפטר ממנו? אני אצליח בכלל?

מהי בחירה, ולמה בכלל יש לנו אפשרות לבחור? על בחירות במובן הרוחני שלהן

למה אנחנו צריכים להתבייש כל כך בכל צעד של הדרך? רגע, האם הבושה באמת כל כך נוראה? ומה קרה לג'וני כששאלו אותו כמה זה 1+1?

מפה לשם, חטאו ישראל. הלכו לסעודה, האווירה הייתה משכרת, הקבבים לא אחרו להגיע כמו גם החטאים

הניצחון האמיתי הוא לנצח ביחד, מתוך אהבה לשני, ללמוד מכל אחד, וממילא לקבל את הסיסמה לניצחון. בואו לא ניתן לתקשורת לעצב לנו ריאליטי שאנו לא באמת רוצים לחיות בו

פשוט לדבר אל הקב"ה עם כל הלב, בלי להסתיר. להתחנן, לבקש, לצעוק עד השמיים שההחלטה שלנו תמיד תהיה ממוקדת ומתמדת, שיצר הרע לא ישכנע אותנו ליפול

מה הבגדים שלנו אומרים עלינו, והאם הם באמת אומרים עלינו כל כך הרבה? מה שהמראה שלנו אומרת לנו

להיטמא וללכת אחרי תאוות, זה הכי פשוט, אין פה שום גוון טהור באמת. ממילא זה רדוד, אז אין יותר מדי בשביל מה לחכות. לעומת זאת, ברוחניות, אם אתה רוצה להיות מעובדי ה', צריך לעשות הרבה סטאז'