החיים מסובכים? הגיע הזמן שתשנו את הפלייליסט

אם אתה נמצא במקום שבו כולם חוץ ממך רוקדים, ואתה לא מבין למה, זה לא בהכרח אומר שכולם משוגעים. יכול להיות שפשוט הם שומעים ניגון שאתה לא שומע.

המשפט החכם הזה מיוחס לבעל שם טוב, ואני לא בטוח לפני כמה שנים בדיוק הוא אמר את זה, אבל יש לי תחושה שבתקופה ההיא עדין לא היו אוזניות, מה שמעורר שאלה קשה: איך בדיוק אפשר לפספס מנגינה שאחרים שומעים?

לדעתי יש בסיפור הזה עומק. ניגון זה לא רק כלי נגינה או שירים. גם החיים הם ניגון. יש בחיים מלא אירועים, ואנחנו מותחים ביניהם קו, ומספרים לעצמנו סיפור, ולסיפור הזה יש מוזיקת רקע.

לפעמים אנחנו מחברים את כל האירועים הטובים בחיים שלנו – הצלחות, שמחות, קשרים משמעותיים וכו' – לסיפור אחד שמח, עם ניגון אופטימי. ואז, גם כשיש לפעמים אירועים קשים, יש לנו כוח לווסת אותם, להתגבר ולעבור אותם, והמנגינה שלנו נשארת חיובית.

אבל לפעמים אנחנו מחברים דווקא את האירועים הקשים, המתסכלים, שבהם הרגשנו דחויים או חסרי אונים, שחווינו חוסר שייכות או חוסר צדק. ואז נוצרת לנו מנגינה פסימית, קטועה, כזו שמתקשה לתת אמון, להתרגש, לנסות מחדש, לאהוב... ואז כל אירוע שלילי חדש רק מגביר את התחושה שהכל אבוד, ולאירועים שמחים קשה לחדור את המנגינה העצובה.

וכאן מגיע החלק המשמח: אמנם אין לנו ממש שליטה על מה שקורה לנו, אבל בהחלט יש לנו שליטה על ההתייחסות שלנו למה שקורה לנו. אנחנו יכולים להילחם בייאוש ולסנן רעשי רקע, ובמקביל – להתחבר לאנשים ולמקומות שעושים לנו טוב – שמעצימים אותנו, שמרימים אותנו. לפעמים צריך בשביל זה איש מקצוע, ולפעמים אפשר לעשות את זה לבד, אבל זו עבודה פנימית – לשלוט בפלייליסט של המחשבות, הקולות והמנגינות שבתוכנו. כדאי להפוך את הפלייליסט הזה לחיובי, כי בסוף – זה מנוע האנרגיות שלנו.