ט"ו באב

הידברות לנוער: בואו נדבר על זה – מה היא אהבה?

יכול להיות שלא מדובר פה אהבה אמיתית, יכול להיות שה"אהבה" שנרקמה פה באמת נשענת על חיצוניות שפועלת לזמן מה, ואז מדלדלת ונפסקת תוך זמן קצר

  • י"ד אב התשע"ט
(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)
אא

ט"ו באב הגיע, יום האהבה היהודי והאמיתי של עם ישראל.
ועכשיו, אני רוצה לשאול אותכם את שאלת השאלות, מה היא אהבה?
אם נלך לשאול אנשים, לא סביר להניח שיוכלו להגיד בדיוק מה זה. הרבה מאוד אנשים אומרים – "אהבה זו אהבה". זה אומנם נכון, אי אפשר באמת להסביר מה זה אומר ברגש, אבל בשכל כן אפשר להסביר, ואפילו במילה קטנה ועוצמתית - אהבה זו נתינה.

אבל קשה, למה שלמה המלך "שונא מתנות יחיה"? הרי נתינה זאת אהבה, ומה שנותנים זאת בדרך כלל סוג של מתנה, לא? שלמה המלך לא רוצה שנרבה בנתינה?!

אבל הרבה לפני שנבין למה נתינה זאת אהבה ולא משהו אחר, בואו נציץ רגע אחד במה שאמרו חז"ל במסכת אבות – "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם".
אהבה היא נתינה, אבל האם כל נתינה היא באמת אהבה? תשובה – לא.
מכירים את זה שאתם מבקשים מחבר עט לפני מבחן, או להחליף משמרת אתנו, ואז ביום בהיר אחד הוא בא לכם בבקשה ואתם אומרים לו שאין לכם יכולת לעזור לו כעת והוא אומר – "אבל אני עזרתי לך נכון? זכור!", ואז הוא ברוגז איתנו? האם באותו מקרה שהוא בא ועזר לנו, זאת הייתה נתינה אמיתית מאהבה? לא. למה? הוא לא עזר לנו כשהיינו צריכים אותו?

פה אנחנו לומדים להגדיר נתינה אמיתית שהיא אהבה – נתינה אמיתית פירושו לוותר מעצמי למען האחר בחסד, כלומר ללא כוונת רווח. אותו חבר ציפה לקבל בחזרה, ומי שבהכרח נותן – לא בהכרח אוהב. לכן הבסיס לחברות הזאת לא יציב, ואין פה באמת בסיס של נתינה והשלמה הדדית. לעומת זאת, כשאני נותן לחבר עזרה, או שאני נותן מעצמי דווקא כשהכי לא מתאים ולא נוח, או שממש קשה לי לוותר ואני עושה את זה באהבה ובכנות ולא מתוך אינטרס – זוהי אהבה אמיתית שמשמרת חברות אמיתית, כי כשאוהבים - אז נותנים, וכשנותנים משהו שעבדנו עליו קשה, או משהו יקר ערך משלנו למישהו אחר, אז לומדים להעריך את השני ולהתמסר באמת, ובדרך לומדים איזה לב גדול יש לנו.

"אהבה עיוורת" – כך הרבה אומרים היום, והאמת? הם לא טועים. רק צמד מילים חסרות "אהבה על תנאי מעוורת". כשאנחנו בבית הספר או בכל מקום חברתי אחר, נוצרים להם קשרים בין חברים, ולפעמים גם בין בת לבן. ברוב המקרים, אם באמת נשים לב ונבחן אותם, נראה שבדר"כ הקשר בין הבן לבת הוא לא של אהבה אמיתית, ובייחוד בימינו, בזמנים של תרבות מערבית רדודה. איך אפשר באמת להוכיח את זה? בימינו, כשיש תשומת לב גבוהה ביותר למראה חיצוני וליופי וכמו שהרבה מאוד אנשים בחוץ מרבים לשמוע שירים על יופי חיצוני ולדבר על סטטוסים של "יש לי חבר או חברה", אנחנו מבינים שהעיקר זה מה שרואים, וכל מה שקשור באופי, במידות ובתכונות טובות נשאר לידי פח הזבל של הערכים בחברה של ימינו. לכן אם אתם רואים זוג יוצא למסעדה, הולך לים, מבלה, מצלם סלפי ביחד או כל דבר אחר כזה - אל תתנו לעיניים שלכם להטעות אתכם. יכול להיות שלא מדובר פה אהבה אמיתית, יכול להיות שה"אהבה" שנרקמה פה באמת נשענת על חיצוניות שפועלת לזמן מה, ואז מדלדלת ונפסקת תוך זמן קצר.
האהבה האמיתית מתחילה כשיש התחייבות אחד לשני. הכי קל לתת כשרוצים ולעזור כשרוצים, אבל כשהנתינה היא בגדר "מותר, אפשרי ומומלץ", ולא בגדר "חובה ונצרך", כדי לשמר מערכת יחסים אמיתית של נתינה ובניה אחד של השני - אז לא כולם רצים כל כך לעשות זאת, כי לא לכולם יש באמת אומץ להתמסר ולתת באהבה אמיתית לאחר ולקבל אותו כמות שהוא בלי מניעים חיצוניים. כך לדוגמה אנו רואים שהרבה מאוד חברויות נפסקות תוך זמן קצר, או שחברים טובים מאבדים קשר כשהולכים למקומות שונים, כי בעצם כל הקשר עצמו היה מונח על "אינטרס ורצונות אישיים", וכשזה נגמר – הכל נגמר. לעומת זאת, התורה מלמדת אותנו ש"אהבה" זה לא משחק ילדים, אהבה אמיתית שבונה אנשים ותא משפחתי היא אהבה של התמסרות אמיתית באש ובמים, בייחוד בזמנים הלא נוחים, כדי להוכיח שיש כאן משהו אמיתי וטהור. כך לדוגמה אנחנו לומדים מיצחק אבינו, שעליו נאמר שקודם הכניס את רבקה אליו הביתה, ורק לאחר מכן אהב אותה. רק כשאתה מכניס בן אדם שאתה אוהב אליך ללב, מתוך נתינה אמיתית של התמסרות ולא רק כי נוח, אז נדע שזוהי באמת אהבה לשמה – שלא תלויה בדבר ועתידה להמשך לנצח!

אה, וכמעט שכחנו, למה שונא מתנות יחיה? כי מי שרגיל לקבל, קשה לו יותר לתת, ומי שיודע לתת באמת - אנשים אוהבים אותו באמת.

ביום הזה, לא רק נבדוק את האהבה שלנו לאנשים הקרובים לנו, אלא גם נבדוק את האהבה שלנו לקב"ה. האם אני באמת מוסר נפשי לקב"ה גם בזמנים שלא הכי מתאים, ומוכיח לה' שאני באמת רוצה לתת כדי להתקרב אליו, או שהלב במקום אחר?

לא היו ימים טובים לישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים. אם כבר חג האהבה, אז עד הסוף. ובאמת, לא ככה?

תגיות:הידברות לנוערט"ו באבאהבה

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה