נפלאות הבריאה
נפלאות הבריאה: הדגים שזוכרים אחד בשביל השני
דגים, שלעיתים נתפסים כיצורים פשוטים, מחזיקים ביכולת למידה, זכירה והעברה של מידע מורכב. הם מזהים דפוסים סביבתיים, זוכרים אזורים מסוכנים ובטוחים, ומסוגלים לשנות התנהגות על סמך ניסיון עבר
- יהוסף יעבץ
- פורסם י"ז טבת התשפ"ו

בעומק הים, הרחק ממבט האדם, מתקיים אחד ממנגנוני הזיכרון המפתיעים והעדינים ביותר בבריאה. אין בו לוחות זיכרון, אין מפות כתובות ואין מורה דרך גלוי. ובכל זאת – דורות של דגים יודעים לאן לשחות, מתי לצאת לדרך ואיפה בדיוק לעצור. זהו זיכרון שאינו שייך לפרט אחד בלבד, אלא מתפרש על פני להקה שלמה, כמעין תודעה משותפת השומרת ידע חיוני להישרדות.
להקות דגים גדולות, ובהן דגי הרינג, סרדינים ומינים נוספים, מבצעות מסעות נדידה ארוכים ומדויקים להפליא. הן יוצאות מנקודות מסוימות באוקיינוס, נעות מאות קילומטרים בנתיבים קבועים, ומגיעות בדיוק בעיתוי הנכון לאזורי הזנה או רבייה. במשך שנים רבות הניחו חוקרים שמדובר בהתנהגות אינסטינקטיבית פשוטה, מעין "קוד גנטי" אוטומטי. אך המציאות שהתגלתה במחקרים עדכניים מורכבת בהרבה.
מתברר שחלק ניכר מן הידע הימי הזה אינו טמון בגנים בלבד, אלא נלמד ומועבר מדור לדור. דגים מבוגרים, בעלי ניסיון מצטבר של שנים, משמשים כעוגן זיכרון חי. הם "זוכרים" את המסלולים, את עומק המים, את זרמי הים, את העיתוי המדויק שבו כדאי להגיע לאזור עשיר בפלנקטון. הדגים הצעירים מצטרפים אליהם, לומדים את הדרך תוך כדי תנועה ומטמיעים את המידע הזה כחלק מהתנהגותם הטבעית.
כאשר המערכת הזו פועלת בשלמותה, הלהקה כולה מתנהלת כגוף אחד. אין מנהיג גלוי, אך יש כיוון. אין פקודות, אך יש סדר. כל תנועה קטנה של פרטים מנוסים משפיעה על התנועה הכללית, וכך נוצר זרם אחיד של ניווט מדויק.
הדרמה מתחילה כאשר החוליה הזו נקטעת. מחקרים הראו שכאשר דיג אינטנסיבי פוגע בדגים הגדולים והמבוגרים – אלה שנושאים את "הזיכרון הימי" – הלהקה כולה מאבדת את דרכה. מסלולי ההגירה משתנים, זמני ההגעה משתבשים, ולעיתים הדגים נעצרים מוקדם מדי באזורים שאינם מתאימים להטלה או להזנה. לא משום שהים השתנה, אלא משום שהזיכרון שאִפשר להם להתמצא בו – נעלם.
זו אינה שכחה רגעית, אלא קריסה של זיכרון קולקטיבי. דגים צעירים, שמעולם לא חוו את המסלול המלא, אינם יודעים להשלים אותו בעצמם. כך ידע שנבנה במשך דורות מתפוגג בתוך שנים ספורות בלבד.
העובדה הזו חושפת רובד עמוק של תחכום ביולוגי. דגים, שלעיתים נתפסים כיצורים פשוטים, מחזיקים ביכולת למידה, זכירה והעברה של מידע מורכב. הם מזהים דפוסים סביבתיים, זוכרים אזורים מסוכנים ובטוחים, ומסוגלים לשנות התנהגות על סמך ניסיון עבר. יש מינים שמסוגלים לזכור ריחות מסוימים לאורך זמן, אחרים מזהים פרטים מוכרים בלהקה, ויש כאלה שמפגינים העדפות שנלמדו ולא נולדו איתן.
מעבר לכך, הזיכרון הזה אינו פועל רק ברמת הפרט. הוא מתרחש ברמת המערכת כולה. כל דג מחזיק חלק מן המידע, אך רק כאשר כולם פועלים יחד נוצר כיוון ברור. זהו זיכרון שאינו מאוחסן במקום אחד, אלא מתפזר בין פרטים, תנועות ואינטראקציות. מערכת חיה של ידע, הנשענת על קשרים ולא על מרכז אחד.
כאשר זיכרון כזה נפגע, ההשלכות חורגות הרבה מעבר ללהקה עצמה. דגים שמשנים מסלולי נדידה משפיעים על מארג שלם של חיים: טורפים ימיים, ציפורי ים, מערכות פלנקטון ואפילו פעילות האדם. שינוי קטן בנתיב נדידה עשוי לשנות זמינות מזון, דפוסי רבייה ויציבות אקולוגית של אזורים שלמים.
וכך, מתחת לפני המים, מתגלה שוב אחת מנפלאות הבריאה: הטבע אינו פועל רק באמצעות כוח או כמות, אלא באמצעות זיכרון, למידה והמשכיות. ידע שאינו כתוב, אך חי. תבונה שאינה מודעת לעצמה, אך פועלת בדייקנות. מי שמתבונן בכך לעומק מגלה עולם שבו גם ליצורים הקטנים והשקטים ביותר יש היסטוריה, מסורת, וזיכרון שמחזיקים את החיים במסלולם.
הים שומר את סודותיו היטב, אך לעיתים מחקר אחד קטן חושף עד כמה עמוקות שכבות החכמה השזורות בו. הזיכרון של הדגים איננו רק פרט ביולוגי מסקרן – הוא עדות לכך שהבריאה כולה בנויה כרשת של קשרים, זיכרונות ומשמעויות, הפועלת בהרמוניה שקטה הרבה מעבר למה שנגלה לעין.




