כך מתחילה גאולה: פרשת שמות בעקבות רש"ר הירש

פרשת שמות פותחת את ספר הגלות והגאולה, אך בעיני רש"ר הירש אין זה סיפור היסטורי בלבד, אלא שיעור יסודי בהבנת ייעודו המוסרי של עם ישראל. כבר מהפסוקים הראשונים נחשף עיקרון מרכזי בתפיסתו: הגלות איננה תקלה מקרית בהיסטוריה, אלא זירה חינוכית שבה נבחן האם העם מסוגל לשמור על זהותו, ערכיו ותודעת שליחותו גם כאשר הוא נטול כוח, ריבונות וכבוד.

הרב הירש מדגיש שהבעיה במצרים איננה רק השעבוד הפיזי. השעבוד האמיתי מתחיל הרבה קודם – ברגע שבו האדם או האומה חדלים לראות את עצמם כבני חורין מבחינה מוסרית. פרעה אינו רק רודן פוליטי, הוא מייצג תפיסת עולם שבה האדם נמדד לפי תועלתו הכלכלית בלבד. "הבה נתחכמה לו" איננו רק תכסיס מדיני, אלא אידיאולוגיה של שליטה, של הפיכת אדם לאמצעי. כנגד זה עומדת תורת ישראל, הרואה בכל אדם צלם אלוקים שאינו ניתן לשעבוד ערכי, גם אם גופו נתון בכבלים.

מכאן מובנת תשומת הלב שמקדישה התורה דווקא לדמויות השוליים של הפרשה: המיילדות, בת פרעה, יוכבד, מרים – ואפילו משה עצמו כתינוק חסר אונים. רש"ר הירש מראה שהתורה מבקשת ללמד כי הגאולה איננה מתחילה בכוח צבאי או במהפכה, אלא במעשה מוסרי קטן של סירוב להשתתף בעוול. "ותיראן המיילדות את האלוקים" – לא מפני שהיו להן יכולות פוליטיות, אלא מפני שהיה להן מצפון. הרב הירש מדגיש: יראת אלוקים איננה רגש דתי מופשט, אלא אומץ מוסרי לומר "לא", גם כשהשלטון דורש אחרת.

דמותו של משה, לפי הרב הירש, מתוארת בכוונה כהפוכה מדמותו של פרעה. משה גדל בבית המלוכה, אך איננו נטמע בזהותו. כבר בצעד הראשון שלו כאדם בוגר – "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" – מתגלה מנהיגות שאינה נשענת על סמכות, אלא על הזדהות. הרב הירש רואה כאן יסוד מהותי: מנהיג בישראל אינו מי ששולט, אלא מי שמרגיש. לא מי שמרוחק מן העם, אלא מי שכואב את כאבו.

גם בריחתו של משה למדיין אינה כישלון, אלא שלב חינוכי. במדבר, הרחק ממוקדי כוח, הוא לומד להיות רועה – לא רק של צאן, אלא של נפשות. רש"ר הירש מדגיש שהקב"ה איננו בוחר במנהיג מתוך המערכת הפוליטית הקיימת, אלא מחנך אותו בסבלנות, בהתבוננות, באחריות כלפי החלש. רק מי שיודע להרים גדי שנפל, ראוי להנהיג אומה עבדים.

השיא הרעיוני מגיע בסנה הבוער. רש"ר הירש רואה בסנה סמל לעם ישראל: שיח נמוך, חסר ייחוס, הנמצא באש – אך איננו אוכל. זוהי תמצית ההיסטוריה היהודית: קיום שאינו מובן במונחים טבעיים בלבד. האש – סבל, רדיפות, לחצים תרבותיים – אינה מכלה את הזהות, אלא מחדדת אותה. ומכאן גם המסר למשה: "של נעליך מעל רגליך" – הנהגה בישראל מתחילה בענווה, בהכרה שהשליחות גדולה מן השליח.

פרשת שמות, לאור רש"ר הירש, איננה רק סיפור על יציאה ממצרים, אלא קריאה מתמדת לכל דור: אל תמדוד חירות בכוח, ואל תמדוד הצלחה ברוב. אמת, מוסר וצלם אלוקים – אלו אבני היסוד שעליהן נבנית גאולה. תחילה בלב האדם, ורק אחר כך בהיסטוריה.