העכביש שמאחסן את הגוף ברגליים: הכירו את הפיקנוגוניד

(אילוסטרציה)

אי שם במעמקי הים הקרים, היכן שהאור כבר כמעט לא חודר, משייט לו יצור שנראה כמו ציור חמקמק על רקע הכחול האפל. הגוף שלו כמעט לא  ניכר – אוסף קטן של טבעות זעירות במרכז – ומסביבן נשלחות רגליים דקות להפליא, ארוכות פי כמה מהגוף עצמו. זהו עכביש הים, פיקנוגוניד, אחד היצורים המוזרים והמופלאים ביותר שנבראו מתחת לפני המים.

אומרים על עכבישי הים שהם נראים כמו הלצה של הטבע: "כמעט בלי גוף, רק רגליים". הגוף שלהם מצומצם עד קצה האפשר, והרגליים – לעומת זאת – ארוכות, פרוקות ומלאות בכל מה שהיינו מצפים למצוא בגזע הגוף: מערכת עיכול, מערכת רבייה ואפילו חלק ממנגנון ההובלה של הדם. חוקרים שמיפו את האנטומיה שלהם גילו תופעה בלתי רגילה: המעי מתפצל לשלוחות ארוכות שנכנסות לכל רגל ורגל, וגם בלוטות הרביה ממשיכות ברשת ענפים דקיקה לאורך הרגליים, כי אין פשוט מקום בגוף הזעיר להכיל את הכול.

גם הנשימה של עכביש הים כמעט פרובוקטיבית בפשטות המבריקה שלה. אין לו ריאות, אין לו זימים. הרגליים הארוכות, המצופות שלד חיצוני דקיק ומחורר, משמשות כמעין "שטח פנים ענק": החמצן חודר ישירות דרך הדפנות, מתפזר בדם ומגיע לאיברים. האנטומיה הזו יוצרת יחס עצום בין שטח הפנים לנפח, והחיה חיה כולה על דיפוזיה מדויקת ומאוזנת. הלב  דופק במהירות גבוהה, אבל חלק גדול מהזרימה מונע בכלל על ידי התנועתיות הגלית של המעי המתפצל לתוך הרגליים. זו מערכת שבה העיכול, ההובלה והנשימה שזורים זה בזה בקשר הדוק, כמו מכונה אחת מתואמת היטב.

ככל שהחוקרים מתעמקים, כך מתגלה ש"היצור המוזר" הזה רחוק מלהיות פשוט. מערכת העצבים שלו שומרת על מבנה מדורג חכם, בנוי משרשרת גנגליונים, והראש נושא חדק ארוך עם מערכת לסתות ומאות צינוריות מבלוטות רוק זעירות, שנפלטות בדיוק באזור שבו הלסתות פוגשות את הטרף. כלומר – מנגנון יניקה ועיכול שתפור לפרטי פרטים, ולא רק "פה כללי" שבמקרה עובד.

כשמוסיפים לתמונה את העובדה שעכבישי הים חיים כמעט בכל האוקיינוסים – מהצפון האטלנטי הקפוא ועד שוניות טרופיות, ומן המים הרדודים ועד לעומקים של יותר מארבעת אלפים מטר – מתקבלת מערכת חיים מורכבת, עדינה ורבת־פנים, שהסתגלותה המלאה לסביבה המימית פשוט מעוררת יראה.

הביולוגיה המודרנית מנסה, כדרכה, לשבץ גם את עכביש הים בתוך עץ האבולוציה, ומנסה לראות אותו כאוסף של "פטנטים" שהתפתחו שלב אחרי שלב: קצת רגליים, קצת מעי, עוד הסתגלות, עוד שינוי. אבל כאשר עוצרים להתבונן במערכת השלמה, קשה להתעלם מן התחושה שזו יחידה מתואמת מתחילתה ועד סופה. מערכת העיכול לא סתם "נמתחה" לרגליים; היא מתואמת עם מערכת הדם, עם הקצב שבו המעי נע ומזרים את הנוזלים, עם שלד חיצוני דק דיו למעבר גזים, אך חזק דיו לתמוך ברגל ארוכה, עם מיקום בלוטות הרבייה במקום המתאים מבחינה אנטומית.

מי שמביט נכוחה, יראה כאן חתימה ברורה של תכנון. לא רק "התאמה לסביבה", אלא שזירה של מערכות רבות, בלתי נפרדות, שכל שינוי קטן מדי בהן היה ממוטט את היצור כולו. בחשיבה הזו, עכביש הים אינו שלב מקרי בשרשרת עיוורת, אלא דוגמה נוספת למחשבה מכוונת, למערכת שמתפקדת כי מישהו "חשב קדימה" על כל החלקים ביחד.

גם בעולם המדעי, כאשר מתארים את המערכות הללו, לא פעם מחליקים לתיאורים כמעט אנושיים: "יעיל להפליא", "פתרון אלגנטי", "סידור מרשים של איברים". הניסוח נשאר נייטרלי, אך התחושה המלווה את מי שמתבונן מקרוב דומה מאוד למה שמרגיש מי שמביט בשעון משובח – או במכונה מורכבת – ומתקשה לייחס את הדיוק הזה לרצף ארוך של ניסיונות אקראיים בלבד.