שלום בית

אין כאן אשם וקרבן או שולט ומנוצל, אלא יש כאן מערכת שלשנינו יש בה חלק שווה, ובידיים של שנינו יש הכוח לבחור אם להתבגר מזה

אני רואה אצל רעייתי דרך חיים שונה, וזה גורם לי להסתכל עליה באור שלילי. מה אוכל לעשות?

האם ייתכן שלא הכול ורוד בשנה הראשונה לנישואין? הרב אייל אונגר משיב, מתוך התוכנית "לגעת בנפש". צפו

"באופן בלתי מודע, בחוסר אונים יש ביטחון שמאפשר להמשיך לחפש אחר מישהו או משהו להאשים אותו, כולל את עצמך. יש פה רווח משני גדול מאוד"

הסיבה שבגללה נכנסתי למערכת היא זו אשר תכתיב את מידת הרצון שלי להישאר בתוכה, חרף כל המשברים והקשיים שהיא תביא עמה

"הבדידות היא כאב נפשי שאתה בחרת לברוח ממנו, וההתעלמות הזאת מכאב הבדידות מסייעת לך להמשיך להתנהג כרגיל, אף על פי שאתה פצוע"

יכול להיות שתקנה לה מתנות, והן לא יהיו לטעמה. יכול להיות שתאמר לה מילים, והן לא ייכנסו ללבה, בדיוק כמו תאי הזרע שנכשלים ולא מגיעים ליעד. למרות זאת, אתה צריך לשמור על התנועה הזאת כל הזמן

בכל פעם שאנחנו יוצאים לאירוע, אשתי מתעכבת וגורמת לנו לאחר, וזה מרגיז אותי. מה אפשר לעשות?

"המקומות שבהם הילדים מתחילים להתנהג בצורה מדאיגה הם בעצם איתותי אזהרה. האיתותים האלה הם סימפטומים שילכו ויחמירו, ותמצאו את עצמכם במצב שבו הילדים שלכם רק ירצו לברוח מהבית"

"זה לא מפגש. ככה לא מארחים. אתה הכנסת אותה לתפקיד, הפלת עליה אחריות, נתת לה לעשות עבודות שירות בעולם שלך. באופן הזה היא לא אורחת"

שנת הנישואין הראשונה מספקת לנו הזדמנות נפלאה לעצור ולשנות אמונות ודפוסים שהיו קיימים אצלנו, שהביאו אותנו להתנהגויות ולציפיות מסוימות

מדוע אנחנו מפסיקים לצפות מבני הזוג שלנו, והאם זה דבר טוב או רע?

כמו שהקב"ה ברא אותנו חסרים – חסרים בחמצן על מנת להכניס חמצן, חסרים במזון על מנת להכניס מזון – כך הוא ברא אותנו גם חסרים רוחנית. אותו חיסרון נועד לכך שדרכו נבטא את הקשר האלוקי, עם כוחות הנפש שהקב"ה חנן אותנו בהם

מה יעזור לשאול את הרב הזה ואת הרב הזה, אם אני מלאה בספיקות ולא יודעת מה אני רוצה? אני לא חושבת שיש מצווה כזו בתורה שאשה תמחק את עצמה