"איך אני אמורה לראות את הגדולה שלו? אני מרגישה שאני רואה רק את החסרונות שלו"

"אני מרגישה שהוא לא רואה אותי בכלל", אמרה יעל בקול חנוק ומלא בכאב. "בכל פעם שאני מתפרצת או נסגרת – הוא מתרחק כאילו אני משוגעת, כאילו אני האויבת שלו. הוא לא מצליח לראות את העומק שבי, כאילו שכח מי אני באמת".

"אני מנסה להילחם בזה, אבל מרגיש שהעוצמה של הסערות שלה מכניעות אותי כל פעם מחדש. אני מרגיש שאני לא יודע איך להישאר שם איתה כשהיא כועסת או בוכה, וזה גורם לי להרגיש חסר אונים, כאילו אני לא מספיק גבר בשבילה".

"בואו נתבונן יחד ונראה מה מתחבא מתחת לפני השטח. הזוגיות שלכם היא לא סתם קשר, זו מערכת של אהבה, שפע וריפוי. כדי שהיא תזרום, צריך לזכור את הגדולה שבכל אחד מכם. ארז, איזה יופי ראית ביעל בתחילת הקשר שלכם, מעבר למראה החיצוני?", פניתי לארז.

"בטח, היא הייתה מלאה בחיים, כמו יהלום מנצנץ, אפילו כשהייתה עצובה לפעמים", ענה.

"יפה. זה כוח הזיכרון הגברי, היכולת לראות את המהות הפנימית של בת הזוג גם כשהיא שוכחת אותה בעצמה. יעל, כשאת בסערה, מתפרצת או מסתגרת, את לא משוגעת. זה ביטוי לכאב, לכמיהה לנוכחות ואהבה, זה סימן שאת מושפעת מארז מאוד, ועדיין מאמינה בקשר. ארז, תשאל את עצמך: מה הצורך העמוק מאחורי ההתנהגות של יעל? יעל היא כלי שנועד להתמלא מהנוכחות שלך וזה מה שאתה צריך לראות, את גודלה וכמיהתה. אל תתייג אותה לפי המצב הרגעי החיצוני, אלא תייקר את הערך בפגיעות שלה", הסברתי.

"אבל איך אני יכולה לעזור לארז לראות את זה? אני מרגישה שהכלי שלי נשבר כל הזמן, מרגישה ממנו ביטול, דחייה וחוסר אהבה", אמרה יעל.

"הריפוי של הכלי הנקבי מתחיל בנוכחות אוהבת", אמרתי.

"אבל זה בדיוק מה שאני לא מקבלת ממנו", ענתה יעל בהתנגדות.

"את צריכה להתחבר לתנועה אחרת, להיות בנוכחות אוהבת עם עצמך, וזה כבר ימשוך את הנוכחות של ארז. הכלי שלך הוא ביטוי לתבונה הפנימית, אותה ידיעה עמוקה שצרובה בגוף של מה שנועדת לקבל. הכמיהה הזו מזכירה לך את טבעך, וארז הוא הצינור שדרכו השפע האלוקי מגיע אליך. יעל, תשאלי את עצמך: מה הגעגוע והכמיהה הזו מלמדת אותך? זה לא סבל אלא שער לתבונה פנימית, לזיכרון של מי שאת ומה נועד עבורך. כמו חלב אם שמוכן ומדויק עבור התינוק, כך היכולת לקבלת השפע קיימת בגופך".

"אז בעצם הדרך שבה אני רואה את יעל פוגעת בה? איך אני יכול להשפיע עליה בצורה טובה?", שאל ארז.

"הראייה הגברית משפיעה עמוקות על תחושת הביטחון, הפתיחות והתשוקה שלה. ראייה אוהבת מזינה ומרפאת, ראייה שיפוטית פוגעת ומחריפה את הסגירות. כשאתה רואה את הגדולה שלה, גם בסערה, אתה מחבר את שניכם לחיבור נצחי וזה מבטא בחירה לראות יופי וערך, גם כשהכאב נראה כפגם".

"איך אני אמורה לראות את הגדולה שלו? אני מרגישה שאני רק רואה את החסרונות שלו כל הזמן…".

"כמו שאמרנו, קודם את צריכה לראות את הגדולה והיופי שבך, שאת כלי שנועד לקבל אהבה, אחרי זה את התבונה שבבריאה ולבסוף ראייה על הגדולה של ארז, הכוונות הטובות והרצון שלו לגדול ולהיטיב. זה לא נועד לשנות אותו, אלא לרפא את לבך ולהחזיר את התחושה שאת ראויה לטוב. ההיזכרות הזו מעוררת רטט של גדלות בתוכך, ומציאות של שפע נמשכת אלייך מראייה פנימית שמזהה טוב וכוונה".

"את יכולה לתת לנו משהו פרקטי לעבוד איתו?", שאל ארז.

"תעצום עיניים ודמיין את יעל ברגע של כאב או כעס, איך ההתנהגות החיצונית שלה משפיעה עליך. עכשיו, תעבור פנימה על הכלי שבתוכה, המקום הריק שצמא למילוי. שאל את עצמך: כמה גדולה ועמוקה הכמיהה שלה? ותגיד לעצמך: אני מכבד את גודל הכמיהה שלך ומוקיר את היופי של הצמא הזה".

"זה באמת מרגיע, אני מצליח לראות אותה אחרת לגמרי".

"יעל, דמייני את היחס של ארז כפי שאת כמהה אליו, מכבד, אוהב ומוקיר. ראי את הגדולה שלו כשהוא נוכח מולך במלוא עוצמתו והרגישי את השאיפה שלו להתגבר, לצמוח ולהיטיב".

"אני מצליחה להרגיש את הכוונה הטובה שלו מתחת לפני השטח, אפילו במקומות הפוצעים והפצועים", ענתה.

"ארז, זכור תמונה ממשית של יעל שלווה וזוהרת, כתוב משפט קצר שיזכיר לך את הגדולה שלה. תנסה אפילו לשתף אותה במילים האלה במציאות. יעל, קבלי גם את החסר כתזכורת מהבורא ולא כבעיה, אלא כחלק מתהליך שמחזיר אותך לזיכרון הפנימי ולזהות את הערך בחיים. הריפוי מתחיל בהיזכרות: מי אתם ומה נועד לכם? מה הגדולה שמבקשת להתגלות בכם ובקשר. הדרך היא נוכחת אוהבת, ראיית הטוב, קבלה של החסר והכרת הכוונה האלוקית שזורמת דרך היחסים. העבודה הפנימית הזו תחבר בין ראייה פנימית לחוויה גופנית של אמון, כבוד ופתיחת הלב".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן