שלום בית

ההשקעה בטיפוח הילדים נראית לו מיותרת, עבורי זה חשוב ומשמח, ונוצרים בינינו מתחים. איך אפשר לגשר?

"רגש לא עובד כמו חוזה חתום וברור, הוא עובד יותר כמו חמצן. הוא חייב לזרום כל הזמן. ברגע שהוא מפסיק, משהו מתחיל להיחנק"

ה' נוהג בחסד עם האדם. בתחילה הוא מתריע בצנעה בפני האדם על העבירות שבידו. ה' רוצה את תשובתו של האדם. אך כשהאדם לא מבין את הרמיזות ולא לוקח אחריות על מעשיו, אין עוד תועלת ברמיזות אלו

אין כאן צד חינוכי, כיוון שהילדים גדלים בבית עם שני הורים, וזה לא בדיעבד אלא לכתחילה. שני הורים מראים לילד זוויות שונות לאותו עניין, הם מפתחים אצל הילד מבט עומק על העולם. אך יש כאן הזדמנות זוגית

"זה דווקא השלב הכי קשה, כי הדחיפה היא בעצם כל מה שאנחנו רגילים לעשות: להעיר, לבקר, להסביר, לשכנע, להצטדק, להתלונן, לכעוס, להאשים וכו'". "אז מה נשאר?", שאלה דנה. "הרבה מאוד, אבל קודם צריך להסכים להפסיק את מה שלא עובד"

"ציפייה יוצרת חוזה לא מדובר, מעין סטנדרט פנימי שלא נאמר בקול, שמהווה תנאי סמוי לאהבה. כמיהה מחברת אותך לעצמך, וציפייה בוחנת את האחר"

על מנת שיוכל להודות, האדם צריך תחילה לשים לב שמישהו נתן לו משהו. בני זוג עושים טובות רבות זה עם זו. הם משקיעים תשומת לב מרובה שיהיה טוב ונעים בבית, אך לא זוכים להכרה בכך מבני זוגם. מדוע?

תינוק קטן צורח את צרכיו בתוקף ונמצא במצב הישרדותי, שהרי הוא לא יכול לדאוג לעצמו. הוא קשור לדמות היקשרות שממנה הוא תובע את צרכיו. כבוגרים אנו עלולים למצוא את עצמנו כאותו תינוק מבוהל

למה הוא עושה "דווקא", ומה קורה כשהיא מזיזה דברים בכוח? על המאבק בין הקטבים בזוגיות

המדרש מורה לנו את הדרך שבה יש ללכת על מנת להבין את דברי השני לאשורם: "צריך להתבונן!". צריך לא להגיב מיד, אלא להפוך במחשבתי בדברי השני

החיים של בני זוג רבים מורכבים מלוח משימות צפוף. אבל אי אפשר לנהל קשר בתוך חליפת ההישרדות הזו. בואו לחוות זוגיות מעבר ללוח המשימות

"כל אחד מכם מנסה להציל את הקשר, אבל בדרך שמחלישה את השני. קחו אחריות נכונה – כל אחד על הצד שלו"

דבש וחלב תחת לשונך: האם המילים שיוצאות לך מהפה בונות קירות של ביטחון או סדקים של בדידות? כך תהפכי ביקורת למילה טובה ומחזקת ותבני את ביתך בחכמה

בעולם שמציע הכול כאן ועכשיו דווקא הזוגיות מבקשת סבלנות, ולכן הבנייה של התא הזוגי חייבת להיות איטית כדי שתחזיק שנים. אבל איך עושים את זה בפועל בזמנים שמועדים יותר לכישלון, כמו בזמן מלחמה?

יש זוגות שחיים בשלום ואפילו באושר למרות הפערים הדתיים, וישנם כאלה שלא. מה מוביל להבדל הזה?

"אם הייתי מרגישה שאתה מחזיק אותי, ולא שאני מחזיקה אותך, אולי הייתי יכולה להתרכך", אמרה לו, ושתיקה ארוכה השתררה בחדר. "אז מה? אסור לי להביא כאב ופגיעות?"

"זה מפחיד אותי. אני מרגיש שאם אני ארפה, אז שום דבר לא יקרה. אבל אני חייבת להגיד לך בכנות שאני ממש משתוקקת לזה, להרגיש שהוא מביא את הכוחות שלו אלי ומשפיע עלי"

החלטתם שהבית משתנה מהיום: יותר פרגון, פחות ביקורת וזמן זוגי קבוע. אבל המציאות החזירה אתכם מהר להרגלים הישנים. פרשת משפטים מלמדת איך מתרגמים אידיאל גבוה למציאות מורכבת באמת

"אני לא מתכוונת לתודה מזויפת או התעלמות ממה שחסר, אלא להודיה על מה שאת יודעת שקיים בו, גם אם הוא לא מצליח להביא את זה עכשיו"