שלום בית

כשהקשר הזוגי הופך לשדה הקרב של פצעי הילדות - רק אמת עדינה יכולה לבנות בו מקום בטוח

הגשר שיצרנו בין המודע לתת מודע הוא זה אשר יש ביכולתו לגשר על הפערים בציפיות של כל אחד מבני הזוג, ולמנוע מצב מחריף שיוביל לגירושין

"כל הדרכים שאתה משתמש בהן הן אמצעים אלגנטיים להסיר מעלינו את האחריות לחוסר הקשב שהיה לנו"

הכאב הזוגי לא נולד בקשר אלא רק מתגלה בו. דווקא דרך הריב מתגלה האפשרות לריפוי משותף - אם רק נעז להביט פנימה

הצד הכי מעניין של קנאות בונה הוא בקשרים, ובמיוחד בזוגיות. אנחנו רגילים לחשוב שקנאה הורסת קשרים, אבל יש קנאה מסוג אחר

כשהאישה לוקחת את המושכות והגבר נמנע מיוזמה, נחשפת הקריסה הפנימית של הקשר. שיחה שמציעה דרך לחזור אל מקומות של נוכחות, השפעה ובחירה

הוא פרנואיד, והשגרה שלה נפגעת בגלל הבעיה שלו. אין הדדיות, אין קשר, אין שלווה. זה מערער את הזהות של האישה. חשוב שהאישה תזכור: לא כל מה שהבעל מרגיש – הוא המציאות

המרחב האישי והחיבור הרגשי לא אמורים להתנגש, אלא לבנות אחד את השני. ככה עושים את זה

העיניים שלה היו יבשות, אבל כל הגוף שלה דיבר שברון. כשהתיישבתי לידה, היא לחשה: "אני לא יודעת איפה מותר לי להיות עכשיו"

בתוך כל זוגיות פועלות מערכות של הבטחות ואיומים ורק כשמצליחים לאפשר למשהו חדש להיוולד ניתן לפגוש את מי שנמצא שם באמת

בתוך כל הסערה הזאת יש רגע אחד, כמעט חרישי. רגע שהוא שקט, נשי, ביתי - ומתרחשת בו הצלת חיים