למה הוא לא שם לב לכל מה שאני עושה בשבילו? מסר מפרשת צו

"אני טורחת כל כך – מבשלת, רוחצת ומסדרת. אני גם הולכת לעבודה ומפרנסת. בקיצור, עובדת בשלוש משרות. והוא... שום מילה של תודה הוא לא אומר. הוא לא יודע לפרגן או להחמיא. מה, הוא לא שם לב כמה אני משקיעה בשבילו?!".

"אני טורח כל כך – עובד שעות ארוכות רק כדי לפרנס את בני משפחתי. אני גם שר החוץ בבית – לכל החשבונות אני דואג. אפילו לתדלק את האוטו אני לא נותן לאשתי. כמובן, אני גם מקלח את הילדים בנוסף לכל העיסוקים האחרים. והיא... שום מילה של הכרת הטוב. מה, היא לא שמה לב כמה אני משקיע בשבילה!?".

מדוע אנשים לא שמים לב לשפע הטוב שבני זוגם מעניקים להם?

פרשת צו עוסקת בקורבנות שונים, ביניהם קורבן התודה: "אם על תודה יקריבנו..." (שמות ז', י"ב). הקורבן מובא בעקבות נס שאירע לאדם (החוזרים מנסיעה בים, נוסעי מדבריות שיצאו מהמדבר, חבוש בבית הסוהר שהשתחרר וחולה שנתרפא) ורצונו להודות לבורא העולם על הטובה שהיטיב לו.

על מנת שיוכל להודות, האדם צריך תחילה לשים לב שמישהו נתן לו משהו. בשלב השני, הוא צריך להבין את גודל ערכו של הדבר שניתן לו.

בעל "חובות הלבבות" (בפתיחה ל"שער הבחינה" בספרו) עוסק בשאלה יסודית הקשורה לנושא זה: מדוע אנשים עיוורים מלהבחין בטובות הנפלאות שה' עושה איתנו ולהכיר את גודל הערך שלהן? הוא עונה ששלוש סיבות לדבר, ונעסוק בראשונה שבהן: "ריבוי התעסקותם (של אנשים) בענייני העולם וקיבוצם אותם, ודאגתם על מה שלא השיגו ונבצר מהם מתענוגותיו. לפיכך, התעלמו מלהביט בטובות ה' להם מחמת שאיפותיהם הגדולות במה שהם מקווים למילוי תאוותיהם... כי כל זמן שהגיעו בו לדרגה (כלשהי של הצלחה), ביקשו מה שלמעלה ממנה, וחשקו במה שאחריה, לפיכך זלזלו בטובות העצומות וקלו בעיניהם המתנות המרובות ."...

טבעם של אנשים שהם עסוקים מאוד בהשגת דברים הקשורים לעולם הזה: רכוש, מעמד, מילוי צרכים פיזיים וכדו'. אך גם בדברים אלו הם לא מוציאים נחת. מיד לאחר שהשיגו משהו – הם מוטרדים מהדבר הבא שהם רוצים לקבל. הם לא נעצרים לבחון מה הצליחו לקבל וליהנות ממנו באמת. הם כל הזמן עסוקים במה שעוד לא השיגו וקיבלו. מובן שגישה זו לא מאפשרת להגיד תודה, שהרי תחושתו של המקבל שלא קיבל כלום ואין לו על מה להודות. לפעמים התחושה קשה עוד יותר, והאדם מרגיש שממש קיפחו אותו, שהרי מגיע לו הרבה יותר ממה שיש לו. לא רק שאיש כזה לא יגיד תודה, אלא הוא עלול אף להתלונן.

לענייננו – בני זוג עושים טובות רבות זה עם זו. הם משקיעים תשומת לב מרובה שיהיה טוב ונעים בבית, אך לא זוכים להכרה בכך מבני זוגם. סיבות רבות לכך. אחת הסיבות היא שכל אחד מבני הזוג עסוק במה שהוא עוד מעוניין לקבל. הוא עסוק במה שבן זוגו עדיין לא נתן לו, וראוי שייתן. התייחסות שכזו לוקחת כמובן מאליו את מה שעושה בן הזוג בבית. הסתכלות זו גם לא מאפשרת ליהנות ממה שמקבלים מבן הזוג, שהרי הוא מרגיש ש"בן זוגי לא השקיע בי כלל ולא נתן לי דבר". לצערנו הרב, פעמים רבות חוסר ההכרה ושימת הלב אל הטוב שנעשה הוא משני הצדדים.

הפגיעה אינה רק במי שאינו מקבל את התודה על מעשיו, אלא גם במי שאינו מכיר בטובה. אילו היה מכיר בטוב, היה שם לב כמה הוא חשוב בעיני בן זוגו, שהרי הלה משקיע מאמצים רבים לגרום לו נחת והרגשה טובה.

נעצור לרגע את שטף חיינו ונסתכל כמה ברכה אנו מקבלים מבני זוגנו. אם נשים על הלב את הטוב הזה, נראה עד כמה אנו חשובים ואהובים בעיני המעניקים לנו. נעניק חזרה מילה טובה ומפרגנת, ושכרנו מובטח. כך נעצים את הקשר בינינו, וניתן את הדבר היקר כל כך לבן זוגנו: "שמתי לב להשקעה שלך. היא יקרה בעיני, ואתה עוד יותר!".