מרחב מוגן מפני התקפות מילוליות: למה אנחנו מתקיפים את בני הזוג?

כשאנחנו נפגעים בחיי הזוגיות שלנו אנו נוטים להאשים, להתלונן, לצעוק ולבקר, וכתגובה לכך הצד השני מרגיש מותקף ומוכרח להגן על עצמו.

מחקרים מדעיים מוכיחים שהגוף מגיב לצעקות ולהשפלות כאילו ספג חבטה פיזית ממשית. אם היינו בודקים מדדים גופניים של אדם בזמן מתקפה מילולית, היינו חושבים שהוא נמצא בסכנה קיומית - הדופק נעשה מהיר, לחץ הדם עולה, רמת הקורטיזול עולה, השרירים מתכווצים והגוף נעשה דרוך ומוכן לבריחה או לתקיפה – מצב Fight or Flight.

מה הסיבה לכך שאנו מתקיפים?

כשהצרכים שלנו לא נענים, אנחנו מרגישים פגועים. אנו עלולים לחוות מצוקה של ממש, בפרט אם מדובר בצרכים רגשיים שלא מקבלים מענה מבן/בת הזוג שלנו.

תינוק קטן צורח את צרכיו בתוקף ונמצא במצב הישרדותי, שהרי הוא לא יכול לדאוג לעצמו. הוא קשור לדמות היקשרות שממנה הוא תובע את צרכיו. כבוגרים אנו עלולים למצוא את עצמנו כאותו תינוק מבוהל, ובחוויה של "אם אין בן זוגי לי מי לי?", ואז לדרוש, לכפות ולתקוף את בן/בת הזוג למלא אחר צרכינו.

ניקח לדוגמא את ענת ובעלה קובי (שמות בדויים). ענת מצפה מקובי שיעזור לה יותר בבית, ובפרט עם הילדים. היא טוענת בתסכול: "הוא כל הזמן מחפש סיבות לברוח, כאילו הוא רווק נטול אחריות!".

על פניו נראה שלענת יש צורך טכני של עזרה בבית, אך מתחת לפני השטח מתגלים צרכים אחרים שיש לה – צורך להרגיש "ביחד", צורך בשותפות, צורך להרגיש שהיא חשובה לו ושהוא רוצה לבלות בחברתה ובחברת הילדים. כשהיא חווה את ההעדפה שלו לבלות את זמנו עם אחרים, הצרכים הרגשיים הללו תובעים את עלבונם והיא "יוצאת עליו" בתסכול ובזעם: "אתה חסר אחריות! בכלל לא אכפת לך ממני ומהילדים!". היא מבקרת אותו וטוענת נגדו, והוא חש מותקף – "אשתי לא שבעת רצון ממני, ועושה לי רצח אופי".

ענת בסך הכול רוצה שקובי ימלא את צרכיה ויהיה שם בשבילה, אך המתקפה נגדו לא באמת מאפשרת לו לשמוע את מה שהיא רוצה. כדי להשיב את כבודו האבוד הוא משיב לה במתקפת נגד – לפעמים הוא מתקיף בחזרה ומטיח האשמות נגדה, ולפעמים מתכנס בתוך עצמו ובורח עוד יותר החוצה לחברים שעימם הוא חש מוגן.

*

גם מיכאל ותמר (שמות בדויים) פגועים בגלל צרכים שלא נענים. מיכאל ממטיר על תמר מטח יריות והכפשות: "את כמו אמא שלך, תמיד היית טיפוס אנוכי!". היא, כתגובה, מחפשת מרחב מוגן מפני הביקורת שלו, ומחזירה לו בשתיקה רועמת ובהתרחקות מהקשר.

מיכאל צמא ליחס מכבד מתמר. הוא חווה שוב ושוב שהיא מקשיבה ל"כל העולם ואחותו", רק לא לו! הוא ממורמר וכועס: "את לא מקבלת את הדברים שאני אומר לך, ואם אמא שלך תגיד לך את אותם הדברים – את כן תקשיבי לה!". הוא רוצה שהיא תחשיב את דעתו ותעריך את מי שהוא, אבל המתקפות ו"שיגורי הטילים" הפוגעניים שהוא "משגר" לעברה חוסמים את אוזניה ואת לבה לראות אותו ואת צרכיו.

*

מבדק קצרצר – האם בקשר הזוגי שלכם אתם מרבים להיכנס ו/או להכניס את הצד השני למרחב מוגן?

עברו על הסעיפים הבאים, וסמנו לעצמכם: מה קיים בקשר שלכם, ובאיזו תדירות זה מופיע?

(תדירות נמוכה – בינונית – גבוהה).

1. מילים מעליבות וכינויי גנאי (לדוגמא – "חולה נפש", "שמנה", "אטום", "אנוכי" וכו').

2. הטחות אשמה (לדוגמא - "את/ה לא לוקח/ת אחריות על שום דבר!").

3. איומים (לדוגמא - "אם לא תשמור על הילד, אני לא מגיעה להורים שלך בשבת!").

4. מעשים ודיבורים פוגעניים (לדוגמא – שבירת חפצים אישיים, קללות נמרצות).

5. לגלוג וגיחוך (לדוגמא – "איזה מורה משעממת את, בטח התלמידים שלך נרדמים בשיעור").

6. הערות וביקורות (לדוגמא – "למה את מבולגנת כל כך?", "למה אתה כל הזמן משאיר את האמבטיה מלוכלכת?").

7. תלונות והכפשות (לדוגמא – "אי אפשר לסמוך עלייך", "אתה אפס אחד גדול!").

8. עקיצות (לדוגמא – "לא אמרת שהתחלת דיאטה?!").

אם סימנתם לפחות סעיף אחד ברמה גבוהה, מומלץ שתלמדו לתקשר את הצרכים שלכם באופן בוגר ומחבר.

שתי עצות קריטיות שיעזרו לכם להגיע להפסקת אש

1. כשהצד השני יורה לעברכם מטח מילים ומסרים פוגעניים – נסו לא לקחת אישית. מקדו את תשומת לבכם בצרכים וברגשות שלו/שלה (מה בעצם חסר לו/לה שאתם יכולים למלא?).

2. כשאתם יורים לכיוון בן/בת הזוג, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: "מה בעצם אני צריכ/ה עכשיו?" (יש לי צרכים ורגשות שמבקשים מענה). שננו – "אני האחראי/ת הבלעדי/ת למילוי צרכי".

הזכירו לעצמכם שנמצאים שני ילדים פגועים בקשר ביניכם, שלעיתים נכנסים לארגז חול ומתקוטטים, וכל מה שהם צריכים זה שיראו אותם, שיכירו בצרכים שלהם ושיתנו להם מקום.

אין כאן באמת מלחמה, ואתם לא יריבים – יש כאן שניים שרוצים להרגיש אהובים.

מיטל מדי היא מאמנת תודעתית, יועצת זוגית ומדריכת הורים במחלקת חש"ן של הידברות.