"כשהיא 'מאבדת את זה', היא בסך הכל שואלת אותך: 'אני בטוחה איתך עכשיו?'"

רוני ישבה מכווצת בקצה הספה, זרועותיה שלובות בחוזקה.

גלעד, לעומתה, רכן קדימה, קולו טעון בתסכול שעלה על גדותיו.

"באמת שאני כבר לא יודע מה לעשות. אתמול בערב חזרתי מהעבודה, בקושי הספקתי להוריד את הנעליים, והיא פשוט 'איבדה את זה'. התחילה לצעוק שאני לא רואה כמה קשה לה ואיך הכל נופל עליה, ואני כל היום רק עסוק בעצמי. ניסיתי להסביר לה שהרגע נכנסתי ועשיתי עד אז קניות לבית, בזמן שהיא בישלה. אז ניסיתי להגיד לה: 'רוני, את מגזימה, את יותר מדי דרמטית, תנסי לנשום, להירגע', ומאותו הרגע המצב רק החמיר".

"כי אתה לא מקשיב לי!", התפרצה רוני בעיניים דומעות.

"אתה ישר שולף את העובדות שלך: 'עשיתי קניות, שטפתי צלחת…'. אתה תמיד גורם לי להרגיש שאני משוגעת שיצאה מפרופורציות. כשאמרתי לך שקשה לי, מה ענית? ענית לי: 'מה את רוצה שאני אעשה?'. השארת אותי לגמרי לבד עם כל הסערה הזאת".

"בואו נשהה רגע בדיוק בנקודה הזו. גלעד, שמת לב מה קרה שם? ברגע שרוני הוצפה, הנטייה הטבעית שלך הייתה להגן על עצמך דרך ויכוח על העובדות, לבקש ממנה 'להירגע' ובסוף לזרוק אליה איזו חוויה של חוסר אונים, וזה בדיוק הרגע שבו רוב הגברים מפספסים".

"אז מה אני אמור לעשות כשהיא ככה תוקפת אותי? פשוט לשתוק?", שאל גלעד והמשיך להתגונן.

"לא לשתוק, אלא להקשיב ברובד אחר. כש'היא מאבדת את זה', זה לעיתים רחוקות באמת קשור לדבר הספציפי שהיא מדברת עליו באותו הרגע. במקרה שלכם, גלעד – השעה שבה חזרת אתמול בערב. זו מערכת העצבים שלה שמדברת. באותו הרגע המערכת הזו שואלת אותך רק שאלה אחת: 'אני בטוחה איתך עכשיו?'. הגבר הממוצע לרוב נסגר, מנסה להוכיח שהוא צודק או נפגע ומתרחק. הגבר המקורקע מחזיק את הרגע, ומגיב מתוך החלקים הבוגרים שבו".

"ואיך נראה הגבר המקורקע הזה בפועל? מה אני אמור לעשות?", שאל גלעד בסקרנות, מתחיל להשיל את המגננה.

"העבודה שלך היא לייצר את הביטחון שהיא מחפשת. אני אמנה לך כמה תגובות חלופיות למקומות שבהם כשלת אתמול. ראשית, כשאתה רואה אותה בסחרור, במקום להגיד לה 'תרגעי' או 'את דרמטית', מילים שרק מכווצות אותה יותר, פשוט תאמר לה: 'אני כאן. את יכולה לקחת את הזמן שלך'. מה שהיא צריכה זו נוכחות יציבה. נוכחות שמשדרת לגוף שלה: אני לא נבהל מהעוצמה שלך, ואני לא הולך לשום מקום.

"שנית, במקום להיגרר לוויכוח על הקניות או על מתי נכנסת הביתה, אל תתווכח על העובדות. תוביל אותה לעבר האמת העמוקה יותר. תגיד לה: 'תעזרי לי להבין מה יושב מתחת לזה', תן לה את המקום להוציא את הפחד, העומס והכאב".

"אבל הרבה פעמים התיאורים שלה של המציאות פשוט לא נכונים", התעקש גלעד.

"וזה מוביל אותנו לטעות השלישית, שבה אתה בכלל לא חייב להסכים עם העובדות שלה על מנת לתקף את הרגש שלה. אתה יכול פשוט להגיד לה: 'הכי הגיוני שאת מרגישה ככה'.

התיקוף הזה הוא לא הסכמה עובדתית, זה פשוט להכיר בחוויה שלה כדי שהיא לא תצטרך להילחם בך רק כדי שתשמע.

"הטעות הרביעית נוגעת לאותו רגע שבו שאלת אותה אתמול: 'נו, אז מה את רוצה שאעשה?'. השאלה הזו נשמעת חסרת אונים, כמו של ילד שמבקש שיצילו אותו מהסיטואציה. במקום זאת, תאמר לה: 'אני איתך, מה את צריכה ממני כרגע?'. זו אותה שאלה, אבל האנרגיה הפוכה לחלוטין. זו אנרגיה של גבר שלוקח אחריות, שמחזיק את האירוע ומוכן לתקן את מה שצריך אחריו. אתה לא צריך למצוא את המילים המושלמות, ואתה לא אמור לפתור בעיות באותו הרגע. אתה פשוט צריך לגלות בך את היכולת להיות נוכח, ולרכוש את המיומנות להוביל תחת לחץ.

"תהיה הגבר שיודע להחזיק את הרגעים האלו מבלי להסלים אותם בוויכוחים, מבלי להיאטם או לברוח וגם מבלי להפוך לשטיח. פשוט להיות שם, אי של יציבות בתוך הסערה".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן