למה אתם מחכים שהמשבר יופיע במלוא העוצמה? מסר מפרשת תזריע

"זה נראה חסר תקנה. הכל היה כל כך בסדר, ופתאום... הכל לא בסדר. נראה שהוא כבר לא מאמין שאפשר לתקן!".

"כל כך הרבה פעמים אמרתי לה את אשר על לבי, אך היא לא הקשיבה. בכל פעם שאמרתי לה שאני רוצה לתקן, לשנות – היא התייחסה אל זה בביטול, ושאלה מה קרה בעבודה שבגללו אני מתוח כל כך. לפעמים אף הציעה שאלך לרופא, או שאקח חופש כדי שאירגע. היום היא מתפלאת מה פתאום אני מרגיש איך שאני מרגיש. למה היינו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן כדי לתקן?! למה 'התעוררנו' רק כשהכול נראה חסר תקנה?".

פרשת תזריע-מצורע עוסקת במספר נושאים, ביניהם נגעי הצרעת. היא מורה מתי האדם טהור, באילו מצבים יש לבודדו, מתי הוא טמא ועוד. בין שאר הפסוקים העוסקים בנושא ייחודי זה מופיעים פסוקים מפליאים: "ואם פרוח תפרח הצרעת בעור, וכיסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו... וראה הכהן והנה כיסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע, כולו הפך לבן טהור הוא" (ויקרא י"ג, י"ב-י"ג).

כאשר מופיעה צרעת בחלק מעור גופו של האדם, הוא טמא, וחלים עליו דיני המצורע. אך אם היא מופיעה על כל גופו – הוא טהור. מה ההיגיון בדבר זה?

הסבר מחכים ומלמד נמצא בדבריו של הנצי"ב בפירושו לפסוקים אלו: "דין הזה הוא חוק, שיהא הפריחה בכולו קל מפשיון כל שהוא. בא ללמדנו טעם הדבר... דכתיב באיוב ל"ו: 'ויגל אזנם למוסר, ויאמר כי ישובון מעוון'... דמשמעות 'ויגל אזנם' שהייסורים אינם באים בחוזק כל כך, אלא כמדבר על האוזן, שידע יד ה' עליו, וישוב אל לבו טרם יגלה מוסר עוונותיו לכל". כלומר, זוהי גזרתו של בורא העולם, שהייסורים הבאים על האדם רומזים לו בצנעה לחזור בתשובה, לפני שה' יגלה בפני כל שהוא עובר על מצוותיו.

ממשיך הנצי"ב: "וכאן הוא כמו כן, אם לשונו סרוח בלשון הרע וכדומה בעוונות שמביאים צרעת, באים סימני טומאה לגלות אזנו שישוב ורפא לו. אבל אם פרחה בכולו, אין צריך עוד להתראה על ידי הטומאה, שהרי כבר יסוריו וזוהמתו ידוע לכל! על כן יטהר [הכהן] את הנגע. לא שהאדם טהור ואין צריך כפרה, אלא להיפך, שהוא אות שאינו בר מוסר ושוב אין לטמא נגעו". כלומר, הטומאה שמטילים על האדם בעקבות הצרעת אינה עונש. היא באה לעורר את האדם לתשובה. כאשר הנגע הוא בר תיקון, רומזים לאדם: שוב ממעשיך הרעים. אך כאשר החטא ידוע לכל, כי הוא כולו מצורע מראשו ועד רגליו, אין טעם לרמוז לו שיתקן את דרכו. כולם כבר יודעים שיש פה חטא נורא שצריך לתקן.

העולה מדברי הנצי"ב, שה' נוהג בחסד עם האדם. בתחילה הוא מתריע בצנעה בפני האדם על העבירות שבידו. ה' רוצה את תשובתו של האדם. אך כשהאדם לא מבין את הרמיזות ולא לוקח אחריות על מעשיו, אין עוד תועלת ברמיזות אלו.

המצב הזה – שבו אין טעם לטמא את האדם – הוא קשה. האדם שקוע בחטאיו כל כך שכל הרמיזות שיחזור בתשובה לא הועילו. האדם הזה הוא על סף התהום! הוא צריך לעשות שינוי דרמטי בחייו. אך אל ייאוש, הדרך לתיקון פתוחה גם במצב הזה. כמו שמסיים הנצי"ב ואומר שגם במצב הזה יכול להופיע "בשר חי", בריא, שמראה שהאדם החל את מסע התשובה שלו.

לענייננו – פעמים קורה שמוחלפות אמירות לא נעימות בין בני זוג. כמובן, ראוי שהדברים ייאמרו בצורה נעימה ומשתפת. אך גם אם הדברים נאמרו בצורה לא נעימה, צריכים להיות קשובים למצוקה שמובעת בתוך הדברים. הרבה יותר נעים וקל לייחס את הקשיים של בני זוגנו לבעיות בעבודה או לגורמים אחרים שלא קשורים לזוגיות שלנו, אך צריך להיות עם "יד על הדופק" ולהבין שזה קשור אלינו, ולתקן את אשר צריך תיקון. אל לנו להתעלם מהרמזים שאנו מקבלים, שקוראים לנו לעשות תיקון! אפשר לחכות למצב שהנגע "כולו הפך לבן" – שהמשבר יופיע במלוא עוצמתו, אך התיקון במקום הזה הוא מורכב הרבה יותר.

נקשיב לאזהרתו של הנצי"ב, שכשיש נגע קטן זהו רמז מבורא העולם שצריך לתקן, וניקח אחריות – כל אחד מבני הזוג – לתקן את הדרוש תיקון בבית.

מתוך הספר "ביחד לאורך הפרשות" מאת משה אילן, עו"ס ויועץ זוגי. לתגובות: ilanml12@gmail.com