שלום בית

"לפני שאת נכנסת לשיחה איתו, תעשי 'דיוק כוונות'. תשאלי את עצמך: איך אני רוצה להרגיש עכשיו? מה החוויה שאני מבקשת שם? ככה את מכינה את הכלי שלך לקבלת השפע"

היום אני יכולה לומר לך: אין דרך קצרה. יש דרך ארוכה – שהיא קצרה. הדרך היא דרך חיים, ארוכה, עקבית, שבנויה מצעד אחר צעד

"אתה לא צריך למצוא מילים מושלמות, וגם לא להסכים עם העובדות שלה, אתה רק צריך להיות אי של יציבות. כך תלמד להוביל את הרגעים הקשים בזוגיות מבלי להסלים, להיעלם או להפוך לשטיח"

כל דבר בעולם נסוג אחורה אם אינו מתקדם. כדי להתקדם ולהתפתח, ואפילו כדי לשמר מצב טוב כלשהו, חייבים להשקיע אנרגיה. כיצד משמרים, ואף משדרגים ומשפרים את הזוגיות שלנו?

מתי נתינה הופכת לכלי הישרדותי שנועד למנוע תלונות, ואיך היא גורמת לבני הזוג להרגיש בודדים?

ההשקעה בטיפוח הילדים נראית לו מיותרת, עבורי זה חשוב ומשמח, ונוצרים בינינו מתחים. איך אפשר לגשר?

"רגש לא עובד כמו חוזה חתום וברור, הוא עובד יותר כמו חמצן. הוא חייב לזרום כל הזמן. ברגע שהוא מפסיק, משהו מתחיל להיחנק"

ה' נוהג בחסד עם האדם. בתחילה הוא מתריע בצנעה בפני האדם על העבירות שבידו. ה' רוצה את תשובתו של האדם. אך כשהאדם לא מבין את הרמיזות ולא לוקח אחריות על מעשיו, אין עוד תועלת ברמיזות אלו

אין כאן צד חינוכי, כיוון שהילדים גדלים בבית עם שני הורים, וזה לא בדיעבד אלא לכתחילה. שני הורים מראים לילד זוויות שונות לאותו עניין, הם מפתחים אצל הילד מבט עומק על העולם. אך יש כאן הזדמנות זוגית

"זה דווקא השלב הכי קשה, כי הדחיפה היא בעצם כל מה שאנחנו רגילים לעשות: להעיר, לבקר, להסביר, לשכנע, להצטדק, להתלונן, לכעוס, להאשים וכו'". "אז מה נשאר?", שאלה דנה. "הרבה מאוד, אבל קודם צריך להסכים להפסיק את מה שלא עובד"

"ציפייה יוצרת חוזה לא מדובר, מעין סטנדרט פנימי שלא נאמר בקול, שמהווה תנאי סמוי לאהבה. כמיהה מחברת אותך לעצמך, וציפייה בוחנת את האחר"

על מנת שיוכל להודות, האדם צריך תחילה לשים לב שמישהו נתן לו משהו. בני זוג עושים טובות רבות זה עם זו. הם משקיעים תשומת לב מרובה שיהיה טוב ונעים בבית, אך לא זוכים להכרה בכך מבני זוגם. מדוע?

תינוק קטן צורח את צרכיו בתוקף ונמצא במצב הישרדותי, שהרי הוא לא יכול לדאוג לעצמו. הוא קשור לדמות היקשרות שממנה הוא תובע את צרכיו. כבוגרים אנו עלולים למצוא את עצמנו כאותו תינוק מבוהל

למה הוא עושה "דווקא", ומה קורה כשהיא מזיזה דברים בכוח? על המאבק בין הקטבים בזוגיות

המדרש מורה לנו את הדרך שבה יש ללכת על מנת להבין את דברי השני לאשורם: "צריך להתבונן!". צריך לא להגיב מיד, אלא להפוך במחשבתי בדברי השני

החיים של בני זוג רבים מורכבים מלוח משימות צפוף. אבל אי אפשר לנהל קשר בתוך חליפת ההישרדות הזו. בואו לחוות זוגיות מעבר ללוח המשימות

"כל אחד מכם מנסה להציל את הקשר, אבל בדרך שמחלישה את השני. קחו אחריות נכונה – כל אחד על הצד שלו"

דבש וחלב תחת לשונך: האם המילים שיוצאות לך מהפה בונות קירות של ביטחון או סדקים של בדידות? כך תהפכי ביקורת למילה טובה ומחזקת ותבני את ביתך בחכמה

בעולם שמציע הכול כאן ועכשיו דווקא הזוגיות מבקשת סבלנות, ולכן הבנייה של התא הזוגי חייבת להיות איטית כדי שתחזיק שנים. אבל איך עושים את זה בפועל בזמנים שמועדים יותר לכישלון, כמו בזמן מלחמה?

יש זוגות שחיים בשלום ואפילו באושר למרות הפערים הדתיים, וישנם כאלה שלא. מה מוביל להבדל הזה?