איך אפשר לצפות מהבן שלא יידרדר? הרי אין לו יציבות!

עם סיום שנת הלימודים, הגיעו אליי זוג הורים לפגישה. יש ביניהם ממש מריבה לאן לשלוח את הילד. לאיזו ישיבה.

הם לא מסתדרים בהחלטה, ובאו לשמוע חוות דעת ממני.

כל אחד אומר את הטיעונים.

"ומה דעת הבן?", שאלתי.

"הוא רוצה בכלל מקום אחר...".

"ומה דעת ראש הישיבה?".

"תלוי".

ובתוך השיחה אני שומע שחילוקי הדעות ביניהם לא מסתכמים בבחירת הישיבה, אלא זו דרך חיים.

ותחשבו איך הילדים גדלים וחיים...

כמה כואב, כמה חבל.

*

בפרשת כי תצא על בן סורר ומורה, כתוב "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו".

שואל הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק''ל: מדוע ''בקול אביו ובקול אמו''? מדוע לא כתוב "איננו שומע בקול אביו ואמו"? מדוע פעמיים ''קול''?

ומסביר ר' חיים: כשאין ההורים משתווים בדעותיהם, ואין ביניהם שלום בית, לא אשמת הבן היא שיהיה ל"בן סורר ומורה". אין לצפות שמבית כזה יצאו בנים טובים יותר, ולכן צריך שיהיו ההורים שווים בדעתם לגבי דרך חינוכם של הבנים. כדי לא להפוך את הבן לבן סורר ומורה, צריך שהקול של אבא ואמא יהיה אחיד, ושישררו ביניהם אהבה ואחווה, שלום ותמימות דעים. בבית כזה של מריבות הבן לא יהיה בגדר "סורר ומורה", כי אם הבית נראה כך, מה אפשר לצפות מהבן, שלא יידרדר?! אין לו יציבות! בשעה שכל אחד מושך את הבן לצד אחר, אין זאת אשמת הבן אם בסופו של דבר הוא נעשה בן סורר ומורה. ההורים אשמים בכך.

*

כולנו יודעים כמה חשובה הסביבה הביתית להתפתחותו התקינה של ילד. בית הוא המקום שבו הילד לומד את כללי החיים, מפתח את זהותו ויוצר את הקשרים הראשונים והחשובים ביותר בחייו. כאשר הסביבה הביתית יציבה ומאפשרת ביטחון ואהבה, הילד יכול להתפתח באופן מיטבי, הן מבחינה רגשית וחברתית, והן מבחינה קוגניטיבית.

כשיש מריבות בין הורים, יש סערה ביציבות של הבית!

מריבות בין הורים, גם אם הן נראות לנו זניחות או חולפות, עלולות להשאיר חותם עמוק על נפשו של הילד. הן יוצרות סביבה של חוסר ודאות, מתח ולחץ, שמקשה על הילד להרגיש בטוח ואהוב. הילד עלול לחוש אשם, לחץ, פחד, בלבול, ובמקרים קיצוניים אף דיכאון או חרדה.

כיצד משפיעות מריבות הורים על התפתחות הילד?

* קושי ביצירת קשרים: ילדים שגדלים בסביבה של מריבות מתמשכות עלולים לפתח קושי ביצירת קשרים חברתיים, בבניית אמון באחרים, ובהבעת רגשותיהם.

* בעיות התנהגות: ילדים אלו עלולים לפתח בעיות התנהגות שונות, כגון תוקפנות, ביישנות יתר או אדישות.

* בעיות לימוד: מריבות הורים עלולות להשפיע על יכולת הריכוז והלמידה של הילד, ולהוביל לביצועים נמוכים בלימודים.

* הפרעות נפשיות: במקרים קיצוניים, ילדים שנחשפים למריבות מתמשכות עלולים לפתח הפרעות נפשיות שונות, כגון הפרעת חרדה, דיכאון או הפרעות קשב וריכוז.

* דפוסי התנהגות לא בריאים: ילדים שלומדים להתמודד עם קונפליקטים באמצעות צעקות, אלימות או התעלמות עלולים לאמץ דפוסי התנהגות אלו גם בבגרותם.

מה אפשר לעשות?

* לתת עדיפות לרווחת הילד: חשוב לזכור שהילד הוא הקורבן הראשון במריבות בין ההורים. לכן, יש לתת עדיפות לרווחתו, ולנסות לפתור את הקונפליקט בפרטיות, הרחק מעיניו.

* לתקשר עם הילד: יש לדבר איתו באופן גלוי וכן על מה שקורה, ולהבהיר לו שהמריבות אינן באשמתו.

* לבקש עזרה: אם המריבות נמשכות ואינכם מצליחים להתמודד איתן לבד, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית. טיפול זוגי יכול לסייע לכם לשפר את התקשורת ביניכם ולמצוא פתרונות יצירתיים לקונפליקטים.

* לתת דוגמה להתנהגות חיובית: הורים צריכים, ואף יכולים, לשמש דוגמה חיובית לילדיהם, ולהראות להם כיצד מתמודדים עם קונפליקטים בצורה בוגרת ובונה.

מריבות בין הורים עלולות להשפיע בצורה משמעותית על התפתחותו של הילד. חשוב לזכור כי ילדים רגישים מאוד לסביבתם, ולכן על ההורים לעשות כל שביכולתם כדי לספק להם סביבה יציבה ואוהבת.

הרב חנניה מנס הוא מרצה, מנחה הורים ומטפל רגשי מומחה בהתמכרויות לטכנולוגיה. n3201525@gmail.com