נוער מתמודד

הרי גם אברהם אבינו גירש את ישמעאל! האם אין מכאן ראיה שגם אנחנו רשאים לעשות זאת? 4 סיבות ברורות למה לא

לאהוב את הבריות זה לא מובן מאליו. במיוחד כשהם הילדים שלנו, שאז הכל יותר טעון, ויש להם גישה ישירה לבטן הרכה ולנקודות הרגישות שלנו... לפעמים האהבה הזו מחייבת תחזוקה, הרבה עבודה פנימית, במיוחד כאשר הם מאתגרים, מאכזבים או מייאשים

חוג דרמה לא יעזור כאן, זה מחייב התבוננות ועבודה פנימית לא פשוטה. אבל זה משתלם. אם זה עבד על כאלו עבריינים, ודאי וודאי שזה עובד גם במקרים קלים יותר

כל אחד מקבל חיות ונמשך לדברים מסוימים, לפי המבנה המיוחד שלו ולפי שורש נשמתו. לכן אכזבה, ייאוש, ריחוק ודחייה לא יועילו, אלא רק עלולים לגרום לילדים לפספס את ה"טינג" שלהם

אנחנו רואים תמונה אחת ומרכיבים ממנה סיפור שלם. אנחנו לא באמת יודעים מה קורה בבית של האדם שממול. לא יודעים מה הוא סוחב. לא יודעים כמה הוא מתמודד

ילדים תמיד אוהבים עולם פשוט, עם טובים ורעים. אבל האמת מורכבת יותר. בכל דבר יש גם טוב ויש גם רע. אז מה אנחנו עושים עם זה?

האם אני באמת מקשיב לילדים? לא רק למה שהם אומרים, אלא גם למה שהם שותקים? האם יש ילד שנפגע ממני, ועדיין לא דיברתי איתו על זה? האם אני מצליח להיות דמות השראה בעבורם?

מי שמצליח לראות מעבר לפוזה החיצונית, יראה שיש מכנה משותף אחד לכולם: יש כאן אנשים טובים עם מערכת של מנגנוני הגנה שמנהלים אותם כרגע

הדבר העיקרי שנלמד מראש השנה הוא החלוקה של האתגר לפיסות קטנות. אנו נוטים להגדיר את המתבגר באמצעות תווית אחת שתכריע מי הוא ומה טיבו, במקום לראות אותו על מכלול אישיותו

היא חשה תקועה בגלות פנימית עמוקה. ידעה בדיוק איך צריך להתנהג, אבל הלב שלה היה אבן. יודעת – ולא מצליחה ליישם. משהו בתוכה מאן להשיב אל לבה את הדברים שכבר ידעה

זו בעצם אחת השאלות הגדולות של ימי הסליחות: מה עושים עם אותו חלק בתוכנו שלא משתף פעולה?

הסליחה במהותה היא הרפיה ושחרור. גם אם קשה לנו לסלוח, אם נרצה לחנך את המתבגרים בלב נקי - חובה עלינו להרפות ולשחרר, ולא לחפש ולרדוף אחר האשמים

ילדים לא מצפים מאיתנו שנהיה מעודכנים בכל טרנד או שנבין כל אימוג'י. הם בעיקר רוצים להרגיש שאנחנו מנסים

בהכנה שלנו לשנה החדשה, כדאי לזכור את הסטרטר: לפני שנחפש מה לתקן, נחפש במה להחמיא. נשדר לילדים שלנו שאנחנו מאמינים בהם

ימים נוראים וסליחות, הלב שלנו מתרגש ומתרחב, הלב של הילדים לפעמים קצת פחות. מה כדאי לעשות כשהמתבגר לא מתחבר לתקופה כמונו?

אנחנו רגילים לחשוב שחופש פירושו כמה שיותר אפשרויות ויכולות. אבל לפעמים האמת הפוכה. גם בחיים שלנו, המבוגרים, פחות הוא לא פעם יותר

לא כל אדם חווה צמיחה כזו. אבל קיימת אפשרות אמיתית שבחלוף הזמן, ודרך עבודה פנימית, יצמחו מתוך הכאב כוחות חדשים. רבים מהאנשים שהצליחו לצמוח מתוך הטראומה מצאו נחמה, ייעוד ושליחות בכך שהצליחו לעזור לאחרים

המושג "נחמה" אינו מזלזל בכאב ובצער, ולא מנסה לשנות את העובדות, אך הוא יכול להעניק לעבר פירוש חדש, ולגלות כיצד גם הכישלונות היו חלק מתהליך הצמיחה, וכך ליצור עתיד חדש, בעל משמעות עמוקה וטובה

הורה, שיתעקש לדרוש שהתוצאה אצל הילד תהיה בהתאם להשקעה ולציפייה שלו, יגלה די מהר שלפעמים יש פער גדול בין הרצוי למצוי. ואף על פי כן, אסור לנו להתייאש

כדורגל בשביל קדושה, תפילה בחוצפה והשקעה בילדים: שלושה חידושים מהרב אורי זוהר זצ"ל בנושאי כדורגל, חיזוק ואמונה