נוער מתמודד

האם אני באמת מקשיב לילדים? לא רק למה שהם אומרים, אלא גם למה שהם שותקים? האם יש ילד שנפגע ממני, ועדיין לא דיברתי איתו על זה? האם אני מצליח להיות דמות השראה בעבורם?

מי שמצליח לראות מעבר לפוזה החיצונית, יראה שיש מכנה משותף אחד לכולם: יש כאן אנשים טובים עם מערכת של מנגנוני הגנה שמנהלים אותם כרגע

הדבר העיקרי שנלמד מראש השנה הוא החלוקה של האתגר לפיסות קטנות. אנו נוטים להגדיר את המתבגר באמצעות תווית אחת שתכריע מי הוא ומה טיבו, במקום לראות אותו על מכלול אישיותו

היא חשה תקועה בגלות פנימית עמוקה. ידעה בדיוק איך צריך להתנהג, אבל הלב שלה היה אבן. יודעת – ולא מצליחה ליישם. משהו בתוכה מאן להשיב אל לבה את הדברים שכבר ידעה

זו בעצם אחת השאלות הגדולות של ימי הסליחות: מה עושים עם אותו חלק בתוכנו שלא משתף פעולה?

הסליחה במהותה היא הרפיה ושחרור. גם אם קשה לנו לסלוח, אם נרצה לחנך את המתבגרים בלב נקי - חובה עלינו להרפות ולשחרר, ולא לחפש ולרדוף אחר האשמים

ילדים לא מצפים מאיתנו שנהיה מעודכנים בכל טרנד או שנבין כל אימוג'י. הם בעיקר רוצים להרגיש שאנחנו מנסים

בהכנה שלנו לשנה החדשה, כדאי לזכור את הסטרטר: לפני שנחפש מה לתקן, נחפש במה להחמיא. נשדר לילדים שלנו שאנחנו מאמינים בהם

ימים נוראים וסליחות, הלב שלנו מתרגש ומתרחב, הלב של הילדים לפעמים קצת פחות. מה כדאי לעשות כשהמתבגר לא מתחבר לתקופה כמונו?

אנחנו רגילים לחשוב שחופש פירושו כמה שיותר אפשרויות ויכולות. אבל לפעמים האמת הפוכה. גם בחיים שלנו, המבוגרים, פחות הוא לא פעם יותר

לא כל אדם חווה צמיחה כזו. אבל קיימת אפשרות אמיתית שבחלוף הזמן, ודרך עבודה פנימית, יצמחו מתוך הכאב כוחות חדשים. רבים מהאנשים שהצליחו לצמוח מתוך הטראומה מצאו נחמה, ייעוד ושליחות בכך שהצליחו לעזור לאחרים

המושג "נחמה" אינו מזלזל בכאב ובצער, ולא מנסה לשנות את העובדות, אך הוא יכול להעניק לעבר פירוש חדש, ולגלות כיצד גם הכישלונות היו חלק מתהליך הצמיחה, וכך ליצור עתיד חדש, בעל משמעות עמוקה וטובה

הורה, שיתעקש לדרוש שהתוצאה אצל הילד תהיה בהתאם להשקעה ולציפייה שלו, יגלה די מהר שלפעמים יש פער גדול בין הרצוי למצוי. ואף על פי כן, אסור לנו להתייאש

כדורגל בשביל קדושה, תפילה בחוצפה והשקעה בילדים: שלושה חידושים מהרב אורי זוהר זצ"ל בנושאי כדורגל, חיזוק ואמונה

לפעמים אנחנו מתפתים להאכיל את הילדים שלנו בשורה התחתונה של המסע שלנו, ושוכחים שגם הם צריכים לעבור תהליך כדי להתחבר, ולכן המינונים, ההגשה והלחץ חייבים לקחת בחשבון איפה כל ילד נמצא

לא יספיק ללכת לטיול חווייתי מהמם. זה נחמד, אבל לא מספיק. מה שבאמת מועיל זו ההתמדה העקבית: לייצר זמני איכות קטנים, וכך, בהתמדה, לתפוס הזדמנויות לחוויות משותפות

זו שפה שכדאי ללמד כבר מגיל צעיר. חשוב גם ללמד את הילדים לזהות רגשות ולתת להם שם. ילד שלא יודע לומר "נעלבתי", יבחר פעמים רבות להעניש בשתיקה. לעומת זאת, ילד שמרגיש שמכבדים את רגשותיו, לומד בהדרגה לבטא אותם בצורה בוגרת ובריאה יותר

אלו שקוראים לי בטלפון שלהם "אבא" הם אנשים חשובים לי מאוד בעולם. כולנו יודעים את זה, אבל לפעמים יש פער בין מה שאני מרגיש לבין מה שמרגיש הצד השני. עד כמה אני באמת משקיע בקשר איתם?

לא תמיד יש לאבא או לאמא כל התשובות, וזה בסדר. תמיד אפשר לברר אצל מישהו שמתמחה יותר בתחום הזה. אבל עצם השיתוף מנטרל 90 אחוז מההסתבכויות

יש חסרונות שקל להסתדר איתם, אבל כשהחיסרון הוא בקשב או ביכולת הסתגלות - זה דורש מאמץ