אל תצפו לתוצאות: למה החינוך של הילדים שלנו לא עובד כמו מתכון?

לאנשים שמתעסקים עם נוער מתמודד בגיל ההתבגרות ישנם רגעי משבר, בפרט כשהם שמים לב שהעמל וההשקעה שהם משקיעים לא מגיעים לכדי תוצאות בשטח.

לפני כמה שנים גם לי היה רגע כזה. רגע שהעלה בי מחשבות אם ועד מתי יהיו לי הכוחות להקדיש לנערים. עד שיצא לי להתייעץ עם איש חינוך ותיק, שאמר לי את המשפט שצועד איתי עד היום בזמנים קשים ומאתגרים: "תכניס לעצמך לראש שלפעמים אתה החוט האחרון שמקשר בין בורא העולם לנערים, ובלעדיך הם יהיו מנותקים לחלוטין".

המשפט הזה, ששינה לי את כל התפיסה על הקשר שלי עם הנערים, צריך ללוות כל הורה שמתמודד עם ילד או ילדה בגיל ההתבגרות.

טבעם של בני אדם שהם חייבים לקבל תוצאות וסיפוק, כדי שיהיה להם החשק והרצון לעמול ולהשקיע. וכשהתוצאות אינן תואמות את ההשקעה – אין לאדם שום חשק להמשיך להשקיע. אצל הורים לנערים מאתגרים, הפער ניכר בעליל. לפעמים הפער בין ההשקעה העצומה של ההורים לתוצאות אצל הילד הוא עצום, ולכן הורים רבים מחליטים להילחם בילד ובתוצאות, או להתייאש מההשקעה בו.

פעמים רבות הורים פונים אליי וטוענים טענה קשה: "אנחנו נותנים לילד שלנו הכל, גם את מה שאין לנו, אבל בפועל הוא לא מתקדם לשום מקום, ולהיפך, הוא רק הולך ומידרדר". על פניו, הטענה שלהם נכונה. בעולם אחר, השקעה אמורה להניב תוצאה, והשקעה עצומה אמורה להפיק תוצאה מעולה. אך האמת היא שבחינוך אין כללים וחוקים שיתנו לנו את המתכון המדויק לתוצאה מוצלחת כראות עינינו.

בגיל ההתבגרות ישנם משתנים ומרכיבים רבים שמשפיעים על החלטתו ודרכו של הילד - החל בחברים, עבור בצוות חינוכי וכלה ב"אנשים טובים" שהוא פוגש במעלה הדרך. אצל נערים רבים, דרך החינוך של ההורה אינה מותירה חותם חיובי ומיידי בבחירה של הילד. יתירה מזאת, המציאות מוכיחה שיותר קל להורים להשפיע לרעה על ילד מאתגר ולדחוק אותו לדרך שאינה תואמת לרוחם, מאשר להשפיע עליו לטובה.

כדי שלא נישבר ונתייאש, עלינו לתת את הדעת על כך שבחינוך צריך להפריד בין ההשקעה לתוצאה. הורה, שיתעקש לדרוש שהתוצאה אצל הילד תהיה בהתאם להשקעה ולציפייה שלו, יגלה די מהר שלפעמים יש פער גדול בין הרצוי למצוי. ואף על פי כן, אסור לנו להתייאש מההשקעה בילד, משתי סיבות עיקריות.

ראשית, עוד בהיותנו ילדים לימדו אותנו שהקדוש ברוך הוא לא מודד אותנו לפי התוצאה, אלא לפי ההשקעה והעמל. בחינוך הדבר נכון שבעתיים: "אנו עמלים ומקבלים שכר" מקבל משנה תוקף בגידול הילדים. בורא עולם בחר בנו לגדל את הילד שלנו, ורוצה שנשקיע בו את המקסימום כדי שהוא יוכל לגדול בצורה הטובה ביותר. גם אם התוצאה לא יצאה כפי שרצינו, עלינו לדעת שאת השליחות שלנו אנחנו עשינו. עצם ההשקעה בילד היא עשיית רצון הבורא, שהפקיד בידינו את הילד, ולפעמים אנחנו משמשים כחוט אחרון שמקשר את הילד לבורא.

אך בעיקר עלינו לדעת שבסופו של דבר, גם הילד עצמו יגדל וידע להעריך את ההשקעה שלנו, ויבין שכל מטרתנו הייתה להוביל אותו למקום הטוב ביותר בעבורו.

נסיים בדברי בעל ההגדה, שהיטיב להגדיר את היחס שלנו לחינוך הילדים: "ואת עמלנו – אלו הבנים". כהורים, מוטל עלינו לעמול כדי לחנך את הילד, ובעזרת השם בסופו של דבר העמל הרב יניב פירות משובחים, גם אם במהלך הדרך הדבר אינו ניכר כלל.

ישראל אלדד הוא מדריך הורים ונערים בגיל ההתבגרות. Israeleldad@gmail.com