כמה צריך להתאמן כדי ליצור צליל אחד מיוחד בתוך תזמורת?

כל מי שראה פעם תזמורת רצינית בטח שם לב: יש שם מגוון כלי נגינה. יש כינור ויש תופים, יש גיטרה ויש חליל, ויש עוד כלי אחד שנקרא משולש. מדובר בכלי הקשה קטן, שמוסיף ברק, מתח והדגשה, והוא נכנס ברגעים מסוימים מאוד.

שמעתי מהרב דב זינגר, שקיבל בילדותו מתנה מעניינת: מנוי לקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית. הוא היה ילד, ובזמן שהתזמורת ניגנה, הוא עדיין לא ידע באמת להעריך וליהנות מהמוזיקה, אז הוא פשוט ישב שם, די משועמם, והתעניין בכל מיני דברים שהיו שם מסביב. אחד הדברים שהכי עניינו אותו היה הבחור עם המשולש. רק פעמיים בכל קונצרט הוא מכה במשולש ועושה את ה"טינג", וזה גרם לנער הצעיר לסקרנות רבה ולמחשבות מעניינות:

האם המשכורת שלו זהה ליתר הנגנים?

האם הוא יזכור את הרגע שלו, או יחלום ויפספס?

כמה הוא צריך להתאמן על הכלי הזה כדי לייצר "טיננננג" מושלם?

התזמורת הזאת היא משל יפה לעולם הזה, ולתפקידנו בחינוך הילדים שלנו. כל אחד קיבל תפקיד משלו, כלי נגינה משלו. תזמורת לא אמורה להיות זהה. היופי שלה נוצר דווקא מכך שכל אחד מנגן משהו אחר. לכל נגן יש כלי אחר, מיוחד במינו. יש מי שקיבל משולש, והתפקיד שלו הוא פעם אחת, ברגע הנכון, לעשות את ה"טינג" שלו. לא כל ילד צריך להיות נגן ראשון בכינור. לפעמים תפקידו של ילד הוא קטן יותר, נדיר יותר, אבל בלעדיו, המוזיקה לא תהיה שלמה.

לכתחילה, תפקידנו לחנך את ילדינו ותלמידנו לחיים מלאים ושלמים. אבל כשמסתכלים על ציבור שלם, חייבים לזכור שכל אחד מקבל חיות ונמשך לדברים מסוימים, לפי המבנה המיוחד שלו ולפי שורש נשמתו. לכן אכזבה, ייאוש, ריחוק ודחייה לא יועילו, אלא רק עלולים לגרום לילדים לפספס את ה"טינג" שלהם. אנחנו לא יודעים מה הרגע הנכון, או בכלל מה הכלי של כל אחד. "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", אמרו חז"ל. אלא שלעולם לא נגיע באמת למקומו של האחר, למבנה האישיות שלו, למסע שהוא עבר. ולכן תפקידנו לאהוב, לתת השראה ולהציב גבולות כשצריך, אבל גם לדעת לשחרר את הצורך שלנו שהילד יהיה בדיוק כפי שדמיינו, ולקבל את המיוחדות של כל ילד ושל כלי הנגינה הייחודי שלו.

אולי זה אחד האתגרים הגדולים שלנו כהורים ומחנכים: לא רק ללמד את הילד לנגן היטב, אלא גם לעזור לו לגלות איזה כלי הוא מחזיק ביד. לא כל ילד צריך לנגן כמו אחיו, ולא כל תלמיד צריך להישמע כמו התלמיד המצטיין שלידו. אנחנו צריכים ללמד, לדרוש, להציב גבולות ולא לוותר. אבל בתוך כל זה, להשאיר גם מקום לשאלה: אולי יש כאן "טינג" שאני עדיין לא יודע לזהות? כי אולי הילד הזה, שנראה לנו לפעמים שהוא כמעט לא מנגן, פשוט מחכה לרגע שלו. וברגע הנכון, כשהתזמורת כולה תגיע לשיא, הוא ירים את המשולש, יכה בו פעם אחת – טינג.

בשביל הרגע הזה הוא היה שם כל הזמן.