נוער מתמודד

הורים רבים חוששים שרף הדרישות של הילד שלהם רק ילך ויעלה עם הגיל אם הוא יחווה חוויות אקשן מגוונות. אבל זה לא נכון. להיפך

איך מתמודדים עם גיל הנעורים המאתגר ומגיעים למצב של קשר בריא ואוהב עם הילדים? הרב מרדכי חזיזה בסדרה מעצימה ומחזקת על חינוך מתבגרים. והפעם: איך יוצרים אווירה טובה בבית? לפניכם פרק 3

כדי להצליח בחינוך, יש לפעול בכל שלוש הזירות האלו: גם להתפלל, גם לדאוג שהמצבר שלנו יהיה מלא, וגם ללמוד את הכלים הרלוונטיים

חשוב למצוא נקודות חיבור, להבעיר את האש הפנימית בלבנו, שזה המגן האמיתי נגד כל הפיתויים שבחוץ

יש דברים שרק אור צבעוני מצליח להדגיש את הנקודה שלהם, ויש דברים שבכלל עדיף להשאיר בצל

כמה צריך להודות על הזכות. להבין שכלום לא מובן מאליו. לשמוח באפשרות להוביל את הבית יחדיו לחיי עולם, לסלול דרך אמיתית, לחיי נצח

ההורים היו שבורים, האחים התבלבלו והושפעו מהאח, הבית הפך שדה קרב, וכל זה קרה דווקא למשפחה שהשקיעה בילד וטיפחה אותו. הרב אייל אונגר בסיפור על הדרך שהחזירה את המשפחה למסלול השמחה

הצד השני של הרקמה, חיים עם גבול, והמלחמות שאנחנו לא יודעים עליהם

מה גורם לצעירים שחונכו על דרך התורה והמצוות לבחור במשהו אחר? מה הם ראו שגרם להם להאמין שיש חלופה טובה יותר? לא בגלל ספקות באמונה, אלא בגלל משהו בכיוון לגמרי אחר

הנקודה של השראת שכינה אותה פעל אברהם אבינו פעל לייסד ולצרוב בכולנו, קיימת בלב כל יהודי

אני כותבת לך בשביל כל הדורות שייצאו ממני. ממך. המכתב שלעולם לא יישלח

אבל לפני שאתם מסתכלים עלי במבט שיפוטי כזה, שמבין הכול, תבינו שגם לי היה רע מבפנים. לא סתם חיפשתי ריגושים והנאות מבחוץ. מהר מאד גיליתי שלא שם אמצא את האושר... המכתב שלעולם לא יישלח

לא צריך להיבהל מהכישלונות הבלתי נמנעים שיש בדרך, העיקר לא להתייאש ולהמשיך להיאבק

האם כל הרגל שנרגיל בו את הילדים אכן יישאר איתם לתמיד, ומה אפשר לעשות כדי שאכן יישאר?

ילדים, תפילה ומה שביניהם: המטרה היא שחווית התפילות בימים הנוראים תיזכר אצל הילד כחוויה חיובית ונעימה

לא צריך באמת שמישהו יבחר בנו וימַנֶּה אותנו לתפקיד הזה. זה לא משנה

היועץ לא רק אוכף ולא רק משפיע, אלא גם מתייחס לכלי של המקבל, ודואג להשפיע בצורה מותאמת ומדורגת. היועץ גם שומע וגם מייצר דיאלוג

זה הזמן לזהות ולשנות את ה"נושר" שבנו. טור חובה לחודש אלול

3 נקודות עבור המורים, שכדאי לקחת איתנו ולזכור כל השנה

לפעמים אנחנו באמת מעירים רק הערה קטנה, מתוך לב טהור וחם. אבל כאשר אצל השומע יש פצע טראומטי פתוח סביב אותו נושא, מספיקה הערה קטנה כדי לייצר תגובת נגד חסרת כל פרופורציה. מה כבר אמרתי?