3 חידושים ששמעתי מהרב אורי זוהר זצ"ל על כדורגל

כדורגל לא היה תחום שהרב אורי זוהר זצ"ל הרבה לעסוק בו... אבל הרב כן דיבר שלושה דברי חיזוק ואמונה שקשורים ישירות לכדור העגול.

1. "היו שלבים בתחילת התשובה שלי", סיפר הרב, "שממש התקשיתי להתיישב וללמוד תורה. אז עשיתי לעצמי מחייבים כאלו, ואמרתי כלל, שרק אחרי הלימוד היומי אני אוכל לראות כדורגל. וכך, בזכות הכדורגל הצלחתי לחייב את עצמי להרבות בלימוד! וזה כלל גדול בחיים, תצמיד את הדברים הערכיים המחויבים, לדברים שאתה נהנה מהם, ובכך אתה גורם גם לענייני העולם הזה החולפים להפוך לנצח, לעולם הבא". הרב סיכם את העצה המחזקת ואמר: "הבל הבלים. הכל הבל. חוץ מכדורגל!" (זה היה שנים לפני שהזמר חנן בן ארי הקליט שיר עם שם דומה, בכל מקרה כאן יש הרבה עומק ומשמעות למשפט, בעניין חיזוק לקדושה, בזכות הכדורגל).

2. חוצפה של תפילה. "אני זוכר שממש בתחילת התשובה ניסיתי ללמוד תורה, שוב ושוב, אבל ממש לא התחברתי. הראש שלי ברח שוב ושוב לעניינים גשמיים. לכן ביקשתי מהקב"ה שיתן לי טעם והנאה בלימוד. יותר מזה, התפללתי לקב"ה שייתן לי הנאה מהלימוד, אפילו יותר מההנאה שיש לי מצפייה במונדיאל בכדורגל! אולי זה קצת חוצפה, אבל אני חושב שהקב"ה שמח מתפילה כזו".

3. כדורגל יכול להיות דרך נפלאה להתחבר לילדים. רוב ההורים משקיעים מחשבה רבה במה שהם רוצים לתת לילדיהם. הם רוצים להעניק להם ערכים, אמונה, מידות טובות, אחריות, שמחת חיים ויראת שמיים. אלו רצונות נפלאים וחשובים. אבל בתוך כל הרצון לתת, עלולה להישכח שאלה פשוטה: מה עובר על הילד עצמו? מה מעסיק אותו? מה מרגש אותו? על מה הוא חושב כשהוא הולך לישון בלילה? הרב אורי תמיד אמר: "אם נזלזל בתחומי העניין שלו, זה עלול לגרום להתרחקות רגשית. ולכן, לפני שהילד מקבל את הערכים שלנו, הוא רוצה להרגיש שאנחנו מקבלים אותו. כבר בפסוק כתוב: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ". לא "על פי דרכי", לא על פי תחומי העניין שלי. זה לא אומר שעלינו לאמץ כל תחביב של ילדינו, או לבטל את סדרי העדיפויות שלנו. הכוונה היא להיכנס מדי פעם לעולם שלהם. לשאול שאלה אמיתית. להקשיב לתשובה. לזכור את שמות החברים, את הקבוצה האהובה. ואם הראש של הילדים כרגע נמצא לצערנו פחות בענייני אבלות החורבן, ויותר בעולמות הגמר והגביע, אז במקום לנסות לעקוץ ולמחות, יעיל יותר להביע עניין".

כמה דקות של התעניינות כנה בעולם של הנער שוות לפעמים יותר מדרשות מוסר ארוכות, כי משם נבנה הקשר, ומתוך הקשר יכולה לצמוח גם ההשפעה. בעוד כמה שנים, הילד כנראה לא יזכור מי הבקיע בגמר המונדיאל. אבל הוא עשוי לזכור דבר אחר: שאבא שאל, התעניין והיה שותף לשמחה שלו. המשחק עצמו חולף, אבל הקשר שנבנה סביבו יכול להישאר שנים רבות.