עד כאן! לעולם לא מגרשים ילד מהלב

עד כאן! לפעמים הורים נתקלים בפרובוקציות או בגישה חצופה ומתריסה, ואז הם רוצים לעשות מעשים שיבהירו היטב לנער הסורר שהתנהגות כזו אינה מקובלת בשום צורה. כמובן, מדובר בדיני נפשות. יש מצבים שבהם חייבים "שמאל דוחה", אבל גם אז צריך לדעת כיצד לעשות זאת נכון. לעיתים דווקא יותר "ימין מקרבת" יכולה לאפשר פתרון מוצלח ובטוח יותר.

לא כאן המקום לדון בכל המקרים המורכבים, אבל הפעם אני רוצה להתייחס לטענה שחוזרת לא פעם בקרב הורים המתמודדים עם מצבי סיכון כאלו, ואומרים: הרי גם אברהם אבינו גירש את ישמעאל! האם אין מכאן ראיה שגם אנחנו רשאים לעשות זאת? רבותינו התייחסו לשאלה הזאת, והסבירו מדוע אין ללמוד מסיפור גירוש ישמעאל, שהיה סוג של "הוראת שעה" מיוחדת, ולא הוראה גורפת בחינוך, ועושים כמה חילוקים למה שם מדובר במקרה יוצא דופן:

1. אברהם אבינו קיבל ציווי מפורש מהקב"ה לגרש את בנו, ולכן אי אפשר ללמוד מכאן למקרים אחרים! והראיה, שכאשר יצחק אבינו התמודד עם בן שהלך בדרך שונה ממנו, הוא לא למד מאביו שיש לגרשו, אלא המשיך לאהבו ולקרבו (כך אמר הרב אלישיב זצ"ל, מובא בספר "נתיבי מלכות", מאמר ל"ח).

2. ישמעאל לא נשלח לבד, אלא נשלח יחד עם אמו. כך אומר הרמב"ן (בראשית כ"א ט'), ולומד מפה האדמו"ר רבי הערשלע מספינקא זי"ע (מובא בספר "נתיבי מלכות", שם), שאפילו אם ילד חטא בג' עבירות חמורות, ויש ציווי ה' מפורש לגרשו, בכל זאת – אי אפשר לשלוח ילד לבד.

3. "אין למדין מלפני מתן תורה" – כך אמר מרן החזון אי"ש במקרה שרצו לסלק בחור ישיבה, וראש הישיבה התייעץ עם החזון אי"ש, וניסה להביא כראיה את הסיפור של ישמעאל. החזון אי"ש דחה את הניסיון הזה ללמוד מגירוש ישמעאל הוראה למעשה, וטען: "אין למדין מלפני מתן תורה" ("מעשה איש", ח"א, עמ' 74).

4. מובא בפרקי דרבי אליעזר (פרקים ל'-ל"א), שגם לאחר הגירוש לא נותק הקשר בין אברהם לישמעאל: אברהם המשיך לבקר את בנו, וגם ישמעאל בא לבקרו. ויותר מזה: הרב גמליאל רבינוביץ' שליט"א מביא (עלון "טיב הקהילה", וירא תשפ"ו), שאברהם המשיך לאהוב את ישמעאל באותה מידה שאהב את יצחק, כפי שמשתמע מתשובתו על הציווי: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת", את שניהם אני אוהב". למרות כל מה שעשה ישמעאל, אהבתו של אברהם אליו לא פסקה, ולכן ישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו!

הרב רבינוביץ' ממשיך (שם) ואומר, שאם עלינו ללמוד משהו מהפרשה הזו, זה דווקא את העניין הזה, שחובתו של כל הורה לעורר אהבה בלבו גם לבנים שאינם צייתנים להוריהם ומוריהם, ואף אלו שממש סרו מהדרך... ובכך שמעוררים כלפיהם את האהבה, מתעוררת גם בהם אהבה אצלם כלפי הוריהם, וזוהי עצה בדוקה ומנוסה לעזור לילדים שלנו לעשות בחירות טובות יותר.