הוא מהטובים או מהרעים?

יש משפט שהורים אוהבים לומר: "כסף לא גדל על העצים". גם דעת לא גדלה על העצים, ואפילו עץ הדעת לא היה יוצא דופן לעניין זה, הרי הוא לא הצמיח קפסולות של בינה ודעת. עניינו של עץ הדעת, כפי שמבואר בספרים, הוא החיבור והערבוב שבין טוב לרע. כשאדם הראשון אכל ממנו, אז הרע התערבב בטוב, והטוב התערבב ברע, ומאז הכל מעורבב. בכל רע יש ניצוץ טוב (אפילו בהמן הרשע, שבני בניו למדו תורה בבני ברק).

יש משפט שילדים אוהבים לשאול: "הוא מהטובים או מהרעים?". ילדים תמיד אוהבים עולם פשוט, עם טובים ורעים. אבל האמת מורכבת יותר, כי כאמור בכל דבר יש גם טוב ויש גם רע. תפקידנו הוא לחפש וללקט את ניצוצות הקדושה החבויים בתוך המציאות, ובכך להיות מגנט לניצוצות הקדושה (בסוד "מקבץ נדחי עמו ישראל"). לכן קשה מאוד לחלק את העולם בצורה מוחלטת כזו, כי בכל דבר יש בחינה טובה ובחינה רעה, ואפילו פרה אדומה שמטהרת טמאים יכולה גם לטמא טהורים, ואנחנו חיים בעולם מורכב ומעורבב.

זה נכון לא רק למציאות שסביבנו, זה נכון גם לילדים שלנו. בחינוך זה ממש יסוד שחשוב לזכור. תמיד אפשר לחפש את הרע, את הפער בין הרצוי למצוי, ואם נחפש, בטוח נמצא (!). אבל אז אנחנו הופכים ליצרנים של רע, וזו אינה אווירה חינוכית מגדלת ובונה. להיפך, זו דרך בטוחה להגדיל בעינינו את הרע שבילדי ם. וחבל. כי ברגע שנער מרגיש שכך מסתכלים עליו, זה מייאש ומנציח את המציאות הנוכחית. אבל אם נתמקד בטוב – נחפש, נבקש ונמצא אותו, ואז גם נגדיל אותו. זה תפקידנו העיקרי בחינוך.

ומה עם הרע? לא מתעלמים ממנו. חלק מתהליך התיקון שלו מחייב להתייחס אליו, לתת לו שם. יש לכך רמז בתורה בפרשתנו, שכאשר אדם הראשון נעשה שליט על החיות, פעולתו הראשונה היתה לתת שם לכל בעל חיים. אבל אסור להפוך את השם הזה לזהות של הילד! יכול להיות ילד ששיקר, אבל לא "שקרן". ילד שקם היום מאוחר, אבל לא "עצלן". ילד שפספס את זמן קריאת שמע, אבל לא ילד ש"מזלזל במצוות", וכו'. קיבוע הילדים בשמות זו ממש טעות חינוכית קשה.

גם ביחס לזיכרון הלאומי של גלות ושעבוד מצרים, התורה מלמדת אותנו עיקרון דומה: להכיר בחוויה ולדבר עליה, "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" (שמות י"ג, ח'). הדיבור מאפשר לנו לתת שם לחוויה, להכיר בה ולעבד אותה... אבל בסופו של דבר, המטרה אינה להיתקע שם, בהגדרות ובשמות, אלא לקחת את ה"מרור" ולעשות אותו חלק מה"כורך". להכניע, להבדיל ולהמתיק את הקושי, עם הֶקְשֵׁר רחב של חיבור למשמעות, ובכך להפוך אותו למנוע לקדושה. וזה אפשרי.

ועכשיו החלק הטוב: גם אם בדרך שכחתי והחמצתי, פספסתי ונרדמתי, תמיד אפשר להתמקד בטוב, לדון לכף זכות, ולזכור שגם בתוך כל הערבוב הזה, הניצוץ הטוב עדיין שם, וכך, להתחיל מבראשית ולפתוח דף חדש.