אפרת ברזל
אפרת ברזל הזמינה גלובולים, ושעה של צחוק משפחתי
צחקתי יחד איתו. האמת, הוא באמת הצליח להצחיק אותי. אוהבת לצחוק ביחד. כולם צחקו נא איתי. צחקתי. לא הרגשתי שאני צריכה להסביר, לא הרגשתי שאני צריכה להוכיח
אפרת ברזל: איך היו נראים החיים שלנו בלי קונפליקטים?
קריירה או בית, שבתי או יום חול, סגול או כתום. יש לנו נטייה לשנוא אותם, את הקונפליקטים. הם הגיעו אלינו איך שיצאנו מגן עדן, רגע בו גזרנו על עצמנו התמודדות עם הטוב והרע, בערבוביה
אפרת ברזל: בשבעה, עמדו כל הצעצועים בצד, הבקבוקים, והאוכל שאכל, המיוחד
הוא שכב כמו פנס מאיר מול רופאי הילדים שלא נתנו לו סיכוי, שהצליחו, חסדי ה', ללמד את עצמם שיעור באמונה וכך עבר עוד חודש, ועוד אחד, ופלא-יה, תינוק בלי כליות, גדל והתפתח
אישה אחת החזירה לאפרת ברזל את הביטחון העצמי
אישה שבזכותה אני מתקדמת עם האצבעות כרגע על המקלדת מימין לשמאל עם התפתחות המחשבות שלי בתוך הטקסט. ביקשתי ממנה רשות לספר עליה כאן. היא שמחה כל כך
אפרת ברזל: כשמגלים את אבא שבשמים, צריך גם אמא. ומשפחה
כן, אבא, היינו צריכים משפחה חרדית כזאת, לא רק בשביל שתלמד אותנו הלכות או גוונים של כשרויות. בעלי תשובה צריכים ללמוד סלסולים של דקויות בשפת הקיגל, לדעת אם הוא אובר נייט או לא
אפרת ברזל: כמו חמנייה, כולנו מחפשות את אמא
זה שהתעסקת עם עצמך במחשבות על נושא בעבר, מהות האמהות, וגיבשת דמות, זה לא אומר שהוא לא ידפוק לך בדלת שוב
אפרת ברזל: על מה אני בוכה? אני בוכה כי אני אוהבת להיות בעלת תשובה
אני מבינה עכשיו שהרב אורי זוהר הקל מעלי באופן פרטי את התשובה של עצמי מול האבא הפרטי שלי. ילדה שכנראה אמרה לעצמה בתת המודע, "אם אבא שאני מעריצה, מעריץ את הרב אורי זוהר, והרב אורי זוהר חוזר בתשובה, גם אני יכולה"
אפרת ברזל על הרגעים הקטנים שבין השמחות הגדולות. לפעמים לא צריך מילים
כשאין מראה, ויש רק מילים, המוח נותן לנו אפשרויות דמיון רחבות יותר. ומהן השמחות הקטנות של היומיום?
אפרת ברזל: הלוואי שכל החיים אצל כל היהודים, ל"ג בעומר היה ממשיך להיות ל"ג בעומר
חלאקה, תסגרו חלונות שלא יכנס עשן, ורבי שמעון שלקח עמו את כל סודות העולם. הלוואי של"ג בעומר היה ממשיך להיות מדורות בחיידר, מקהלות של בנים מזמרים
שנה בלעדיו: אפרת ברזל משוחחת עם נחמי רובין
אפרת ברזל משוחחת עם נחמי רובין, מאלמנות מירון, על השנה שחלפה, ועם סימה תורג'מן, עובדת סוציאלית של עזר מציון ועם פרמדיקית שהיתה במירון בשנה שעברה, על התמודדות עם טראומה
אפרת ברזל: "הם לומדים בדיוק את מה שהמהר"ל, שקבור כאן, למד"
"חבל שסגור, רציתי מאוד להתפלל ליד קברו של המהר"ל. אני אבוא שוב מחר". היא אמרה שהיא הגיעה באופן כללי לראות את כל בית הקברות, ושאלה מה מיוחד כל כך במהר"ל
אפרת ברזל: לדעת להתפעל בעצמאות, מבפנים – החוצה
אני מברכת אותך, קטנה, לקבל הרבה מחמאות, ושיתפעלו ממך מאוד, אבל מאחלת לך גם, וגם לעצמי, לדעת "להתפעל בעצמאות", מבפנים אל החוץ, בלי להיות תלויה ב"אהבתי" או לא של האחרים
אפרת ברזל כואבת מחדש את השואה. וזה מה שפתח לה את הדמעות
החלטתי שאם אני לא אאתגר אינטלקטואלית את עצמי, ואחדש ואלמד על המלחמה ההיא, כל פעם מזווית אחרת, איש לא יעשה את זה במקומי. מבחינתי, זה לא לשכוח
אפרת ברזל: אמהות, מה אתן כותבות בפנקס שלכן?
פתאום הבאתי שימת לב לעובדה, ששפת הפנקס היא קצת כמו אופניים. זאת שפה שאם פעם ידעת לדבר אותה, את לעולם לא שוכחת. אז ניסיתי לאט לאט לשנות מלל, קודם כל בתוך עולמי הפנימי
אפרת ברזל בטור פרידה דומע ממרן הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל. ואיך קשורים החגבים?
הוא פחד שאני אצא הזויה, שמר עלי. "אבל אם הרב זילברשטיין בלוויה של הרב קנייבסקי, בוחר לספר דווקא על זה, את יכולה מעכשיו לספר, את יכולה גם לכתוב על זה"
אפרת ברזל עשתה הכל כדי להתחיל לנקות לפסח
תכננתי מה אני מוכרת לגוי, והיללתי בקול רם בבית את נפלאות השיטה הישנה שלי שאחד מסעיפיה הם שאמא לא מרשה לאכול בבית הזה אלא ליד השולחן, וכמה זה מקל עלי
אפרת ברזל חוגגת בר מצווה לבן הצעיר שלה, בטור מלא תודה
אנשים שבנו בנו זיכרונות משותפים, מה הוא האדם אם לא סך זיכרונותיו, וחושבת כמה החברות שלי, אלה שנבחרו עלי בקפידה, מה אספתי מכל אחת מהן במהלך השנים בהן אנחנו גדלות יחד
אפרת ברזל יושבת על ספסל מישיבת לומז'ה
הילד הזה מגן מיקי הוא היום אברך בישיבת לומז'ה, אז הלכתי לבקר בבניין המיוחד הזה, שכבר מזמן אהבתי
למה שמירה על חלב ובשר חשובה כל כך לאמא של אפרת ברזל?
הסיפור על סבתא גוטק'ה, המטבח הקטן מאחורי המטבח אצל ההורים, ואיך כל זה קשור לטור מהשבוע שעבר?
אפרת ברזל: איך מרגישה אם לילדים, שהיא גם גרושה?
אפרת ברזל משוחחת עם אורית אטיאס, אם לעשרה ילדים וגרושה, על התחושות שמלוות אמא לילדים כאשר נוצר צורך בגירושין, הקושי, הרגשות המורכבים, והתקווה
אפרת ברזל בשיחה על הבעל שם טוב ועל ניסים שרואים
אפרת ברזל צפתה בהצגה של סיפורי הבעל שם טוב, וכעת היא משוחחת עם שלוש נשים מיוחדות. איך נעשים בעלי תשובה, איך נולדים מחדש, ומה מקומם של סיפורי חסידים?
אפרת ברזל מתכוננת כבר עכשיו לפורים שלה, הרציני, החשוב
פורים הוא בשבילי יום תפילה רציני. כבר עכשיו, באדר, אני מתכוננת בשמחה, כי אמרו וצריך, ליום הגדול. מחשבת ובודקת אם תכליתי כאן מתממשת ונערכת ל"שיפור הסיפור" כל העת
אפרת ברזל הופכת תובנות: תסמונת דאון, לוקמיה ושתי תרומות מח עצם
כמה הפוכה יכולה להיות המציאות כשאתה מסתכל עליה בכיוון הנכון. מנחם והדסה קובר מספרים על בנם הבכור, ילד תסמונת דאון שחלה בלוקמיה וקיבל שתי תרומות מח עצם מאחיו הקטנים
אפרת ברזל לאישה האנונימית מהכותל: תודה על החיים בתוך המטוס
הם חיכו להמראה, והוא צעק כשהוא מצביע מהחלון, "הנה מטוס, הנה מטוס". "נכון", היא ענתה לו, "אבל גם אתה בתוך מטוס". את זה הוא לא הבין, את זה הוא לא קלט. הטור השבועי של אפרת ברזל
אפרת ברזל על תנועה בקדושה: ריקוד בהשקפה יהודית
אפרת ברזל משוחחת עם אילנית לנגר, מורה לריקוד, שלקחה את העולם המורכב של תנועות, שירים, זמרה ומחול, והכניסה קדושה לתוך התנועה
אפרת ברזל על התמודדות עם נשירה ושינוי משפחתי
אפרת ברזל משוחחת עם רותי רוזנפלד, אמא ל-12, משוררת ופסיכותרפיסטית, שאחת מבנותיה העמידה אותה במקום מאתגר במיוחד. האזינו
אפרת ברזל: מה זה באמת להיות פרפקציוניסטית?
משום מה אנחנו מבלבלות לפעמים את הרצון לשמח את אמא, או לרצות שהיא תהיה גאה בנו, עם תנאי פרפקציוניזם קשוחים מולה
אפרת ברזל: להיות קצת בת דודתי וקצת אני. to do או to be
אולי באמת, הכי כדאי, לערבב את שתי השיטות ודי. להיות קצת מסיימת וקצת בוהה, להיות קצת מאורגנת וקצת מעופפת, קצת בת דודתי וקצת אני
אפרת ברזל: "אני חייבת את המיחם הזה". אז למה הקפה לא חם?
אנחנו, אם מעירים לנו משהו, זה צריך להיות ברכות, בעדינות, כי אם מעירים לנו ברכות, בעדינות, אנחנו הראשונות שנחליף מיחם אפרת ברזל
אפרת ברזל בתוכנית מיוחדת לט"ו בשבט: על ילדים, צמיחה ואמנות
אפרת ברזל משוחחת עם סיגל מאור, אמנית רבתחומית; הילה אלשיך, אמנית בעץ; ותמי שלזינגר, מנחת סדנאות של יצירה מהטבע - על אמנות, צמיחה וחיבור לטבע