אפרת ברזל: "אתם באים לחתונה?"

"הלו?".

"כן, שלום".

"מדברים מההפקה של החתונה של קורל ורז".

"כן".

"גב' ברזל?".

"כן".

"לא ראית מה ששלחנו לך?".

"לא".

"רצינו לדעת אם אתם מגיעים לחתונה".

"של מי?".

"של קורל ורז".

"מי אלה?"

"משפחת כהן ולוי".

"אה, איזה יופי".

"אתם מגיעים?".

"מתי זה?".

"לא קיבלת את ההזמנה?".

"אני לא זוכרת".

"אז אתם מגיעים?".

"מתי זה?".

"ביום ראשון הבא".

"אני עוד לא יודעת. יש לי הרצאה, ואני מקווה שאספיק".

"בעלך מגיע?".

"לא יודעת".

"מתי תדעי?".

"אני לא יודעת. ביום של החתונה".

 "להתקשר ביום של החתונה?".

"אפשר".

"בבוקר כבר תדעי?".

"אני לא יודעת".

"וכמה תהיו?".

"אההם, אני לא יודעת".

"טוב, תודה, אני אנסה שוב ביום של החתונה. אפשר כבר בעשר בבוקר? בעשר בבוקר כבר תדעו?".

"אני לא יודעת".

"טוב, תודה, אני אנסה ביום החתונה בבוקר"

"מצוין. שיהיה הרבה מזל טוב".

*

כמה טוב שבחתונות של חרדים אותנטיים פשוט רואים על המקרר למי יש חתונה היום, שואלים את הילדים שבבית מי רוצה לבוא איתנו, ובאים.

אלה המקומות שיש, מי שמגיע יושב.

מי שמאחר – שייקח קיגל מהבר משמחים.

מי שקם לרקוד ישאיר כיסא חם, ומישהו יתיישב במקומו.

ובמושב שלישי, על אותו כיסא בדיוק, כבר תתיישב החברה של הכלה שרק עכשיו הגיעה.

*

"בוקר טוב, גב' ברזל?".

"כן".

"ביקשת שאני אתקשר היום בעשר".

"מי זאת?".

"טלי, מההפקה של החתונה של קורל ורז".

"אה, כן. מתי החתונה?".

"היום".

"איפה זה?".

"גן הלוטוסים והכלניות".

"איזה יופי".

"אז אתם מגיעים?".

"רוצים מאוד".

"אז כמה אתם מגיעים?".

"אני לא יודעת".

"אז מה אני אעשה?".

"בקשר למה?".

"אני צריכה לדעת אם אתם מגיעים, וכמה".

"אני באמת רוצה לבוא, אבל אני לא יודעת כרגע אם בטוח יסתדר לי".

"אז כמה מקומות לשמור לכם?".

"לא צריך לשמור. אנחנו נשתדל לבוא, ואנחנו ממילא רק באים להגיד מזל טוב".

"אז למה לא אמרת מההתחלה?".

"שמה?".