אפרת ברזל

ואז, אחרי כמה ימים, הייתה עוד שיחה. הסתכלתי. ארבע שניות היא ארכה. השיחה השנייה הייתה חזקה פי כמה מכל האורך הארוך של השיחה המתלבטת הראשונה

נעמדתי מולה, הסתכלתי לה עמוק בעיניים, ואמרתי לה, באנגלית: "את יודעת? אנחנו מאיזראל. אם יום אחד תרצי לבוא לבקר בארץ היפה שלנו, תצרי איתי קשר"

מה זו בכלל התחושה הזו, שתיכף הפקק יגמר ונגיע "הביתה"? והאם באמת "ביתי הוא מבצרי" אצל כל אחד?

בתמונה יש חבורת אנשים ברקע, שמהווים את פקטור "השכנים". ואז, במרכז התמונה, יש ילד

מה קורה כשמשהו נחרב, ואיך פונים מן החורבן אל הבנייה? אפרת ברזל בשיחה מרתקת עם סיגל ציוויאק ואסתי גרינפלד

אפרת ברזל משוחחת עם הסופרת הדסה קאלוש, שמחיה את מאורעות תרפ"ט בספר שמתפרש על פני ארבעה דורות

זה חידד לי הרבה יותר את האמירה המפורסמת של ר' חיים זצוק"ל, "לרופא יש רשות לרפא, אין לו רשות לייאש". זו כבר לא בושה היום לדרוש שרופאים יהיו נחמדים אלינו

אפרת ברזל בשיחה עם ד"ר אפרת לירז על ההורים והאחים של נוער נושר. איך צומחים מתוך הכאב?

מה שאני הכי אוהבת בסבתאות שלי, דומה מאוד לחלק שאהבתי באימהות שלי. כי סבתאות מחזירה אותך שוב לחלקי אימהות ששכחת כמה אהבת אותם, בצעירותך

"בתחילת התשובה יש השגחה פרטית מאסיבית", אמרתי. "ה' מסמן לך בברור שהוא איתך"

בגיל חמישים בטוח כבר צוברים ידיעות על כך שבחיים יש הפתעות וגם אכזבות, אבל אולי הידיעה החשובה ביותר, בואי נקרא לה "שמחת הידיעה המצטברת"?

אפרת ברזל בשיחה מרגשת עם רבקי רוטנברג, אמא לשניים, שבנערותה עזבה את ביתה בקרית ספר והתרחקה כמה שרק אפשר – עד שחזרה

אביה המשיכה לצחוק, לקחה מהארונית שליד המיטה שלי את כל הבובות שהיו מונחות שם אל כפות ידיה שלה, ושאלה, האמת די בהיגיון, "אז של מי הבובות האלה?"

אני כל כך מייקרת את רגעי הבוקר האלה, בשקט עם הקפה, רגעים של קרבת ה'

איך מתמודדים עם כמויות המידע שמגיע אלינו ברשת? הכל נגיש והכל זמין, ויש כל כך הרבה. אפרת ברזל משוחחת עם אביגיל מאיר, יוצרת תוכן ופעילה בתחום תכנים ברשת

אפרת ברזל נזכרת במילים שכתבה לבתה לפני שמונה שנים, כשלמדה לקרוא. פרידה מבית הספר היסודי

והסברתי לה את טיפשותו של הכלב, עם הפירוש הידוע של המקל שמרגיז אותו, ושהוא לא יכול להבין שזה לא המקל אלא מי שמניע אותו, והיא המשיכה, "עדיין, זו מחמאה לדור ומחמאה לכלב"

אפרת ברזל משוחחת עם בתה, מאיה, על הפערים בין אמהות לבנותיהן: מה קורה כשהבת בוחרת לה דרך שונה?

השראה היא רשות אלוקית של איזשהו מידע להגיע אל אנשים מסוימים, מידע שבדרך כלל מגיע בפתאומיות, ללא הודעה מוקדמת, מלמעלה

"רגשות ההלם הראשוני שלנו הפכו כבר מיומנים. אנחנו הפכנו כאלה שלא מזהים שגרה, אם יש יתר מדי שקט – אנחנו מייצרים משבר או מריבה"

כמה טוב שבחתונות של חרדים אותנטיים פשוט רואים על המקרר למי יש חתונה היום, שואלים את הילדים שבבית מי רוצה לבוא איתנו, ובאים

אפרת ברזל משוחחת עם מרים קסמן, אם ל-11 ומחברת הספר "דרך הספירלה", שעוסק בנשיות, גבריות ומגדר ביהדות. מתי אנחנו זקוקות לכוח הנשי, ומתי דווקא לכוח הגברי?

צילה נתנה חיים למיכל ולתינוק שלה. איזה מעגל. אילו חיים. ואני שואלת את עצמי, "יציאה מאזור הנוחות"? בשביל לעבור לדשא ממול עם שלט? על זה את מדברת?

אפרת ברזל משוחחת עם בתה, מאיה, על עבודת המידות – בבית עם האחים, ובחוץ עם החברות

"גבי", הרב אורי היה אומר לו, "עזוב אותך ואת השאלה. לך הביתה, היכנס אל החדר, תעמוד בפינה, ודבר אל אלוקים". ככה, בדיוק באלה המילים

אמרתי שלפעמים אנשים נותנים לנו דברים שאנחנו ממש לא צריכים. החסד שלנו, במקרים האלה, הוא לא בנתינה, אלא בנתינה לאחרים האלה לתת לנו. חסד בקבלה, נו

בכל בית שיש בו הורים – מסתתרת תשובה. ואמונה. אפרת ברזל בשיחה מיוחדת לשבועות, עם איריס גבירצמן

אפרת ברזל משוחחת עם בתה, מאיה, על הנכון והלא נכון בהתערבות בכל מה שנוגע לחייהם של הזוגות הנשואים. ומהי שוויגער טובה דיה?

עץ הבונסאי הקטן ששתלתי בגינה, בכלל לא רצה להיות עץ קטן. שום שיבוט לא עבד עליו, שום הנדסת תודעה. עץ זית הוא עץ זית. בריאות הבריאה. הוא גדל נפלא בגינה והפך להיות עץ זית נותן פרי בעצמו. תסמכו על הילדים שלנו

אפרת ברזל משוחחת עם צילה פשקוס, נערה שנולדה עם סיבוך בכליות, ולאחר שהחלימה – החליטה לתרום כליה למרות הכל. הכליה שתרמה נתנה חיים לא רק לאישה אחת – אלא גם לתינוק שלה