אפרת ברזל

הכל, הכל הם רואים, הטרום-נשואים הצעירים החכמים האלה. רואים עלינו, רואים על האחים הנשואים שלהם, על הסבים והסבתות השמאלנים שלהם, על כל מיני אנשים שינסו לפגוע בעולם התורה שלהם

עמדתי עכשיו, באב, סתם כך על המדרכה. ממול. אף אחד לא ראה. הרמתי עיניים לבניין, וביקשתי מה', טרום אלול, שנצליח כולנו, עם ישראל, במיוחד השנה, בתפילות

לא ידעתי באותם רגעים שנכנסתי כאן לדיון של תפיסת חיים. דיון שילמד אותי על ה-background בתוך מערכות נישואים, שממנו כולנו מגיעים אליהם. "ומה עם לקדוח? לנסר? לבנות רהיטים מאיקאה? לכרות עצים למדורה?"

עוברות לא הרבה שנים. והזמנים משתנים. נולדים לכולם מסביב נכדים. את הולכת עם נכד אחר לטייל, כזה שנולד, נגיד, עשר שנים אחרי. ואת סתם סבתא. רגילה, ללא שיאי גינס, ללא מלכות וכתר בכורה

בגדול, אני לא מרשה לאכול על הספות, אבל בשל ההסבר לעיל, ובשל חוסר ההקשבה ורפרוף ההוראות לאחרונה על ידי דור ההמשך, הנכדים לא מקשיבים לי, ולכן אני נוטה כאן להקל

"בשביל מה עשית את זה? מה היה רע בסלון קודם? ככה את רוצה שזה יישאר?"

למה שונאים אותנו כל כך בעולם? האם משהו השתנה מט' באב של פעם? עו"ד סופי כהן בניתוח פסיכולוגי על הפסיכופתיה מאחורי האנטישמיות, ואיך היא משמשת כדי לשנוא אותנו עד היום

התעניינות בעולמות הפנימיים של האחר יוצרת חיבור, פגישות של לבבות. לב קטן, ועוד לב קטן, ועוד אחד. בואו נשאל שאלות על חורבן, עצב, בנייה, דמיון ותקווה

אין אחת מאתנו שאין לה דמות אחת בחיים שלטענתה, גם בזמנים האלה, לא הודתה לה מספיק, איזו מנהלת בעבודה שאפשר להגיד עליה "זה לא ייאמן, היא אפילו לא התקשרה להגיד לי תודה"

אפרת ברזל משוחחת עם הרבנית חנה קוריץ על בית המקדש השלישי שכבר קיים ומחכה שנביא אותו לכאן, על סיפור שמספר הרב חנניה צ'ולק ועל עוד תובנות נשיות על התקופה הזו

בעולם התשובה, חשוב כל כך להיות מודרכים נכון. להיות מאוזנים, להיות מלווים ברבנים נכונים ששומרים עליך מהאורות של עצמך, שיכולים בקלות לשבור כלים, בתים ומצבים של רוח

זה בדיוק העניין, היא הסבירה לי. "אישה צריכה לדעת את הגבולות שלה, גם את גבולות הנתינה, גם את גבולות הזמן. אישה יהודייה צריכה לדעת את מידת מאזן משק כוחותיה". הקשבתי

סרבני טיפול - ממה הם מפחדים, ולמה הם לא באים לקחת אחריות על החיים? אפרת ברזל משוחחת עם שגית שליו - פסיכותרפיסטית מומחית לטראומות ולהתמכרויות, ומטפלת זוגית

התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות. "אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה"

על הכל שאלתי אותה. גם על שלוש המילים האלה שהיא אמרה לה ולעדה, סוד קיומי שמירב אמרה ושוב לעצמה: "משעה לשעה ישועה"

אפרת ברזל משוחחת עם טל קולקר כהן על ספרה "אמוש", ועל אמהות בכלל

מנורת זכוכית. שקופה. בערך כמוני. שספגה דברי תורה, וילדים, ונכדים, וקרפלך וקניידלך, והמון המון המון זימונים וברכות של מזון. רבותי, לטס בנצ'ן

בכל פעם שאישה מניחה על השולחן מנה מרכזית, וכולם מריעים לה ב-"וואו", אפשר לפי התגובה של האישה המגישה ללמוד עליה המון

מה קורה לנו במעמקי הנפש שלנו עם הצורך הזה להיות מושלמים? הוא צורך טוב? רע? מקדם? מונע? גורם לנו לעשות בחיים דברים טובים, או עוצר אותנו מהתקדמות?

אנחנו חיים את אנרגיית ה-"את עוד תראי" שלנו בכל מיני תחומי עשיה בחיים. מקורה של האנרגיה בבאר שלילית, אבל המשכה הפעיל מתבטא לרוב באנרגיית הנעה חיובית

יפית שטרית בשיחה אמיצה עם אפרת ברזל על התמודדות עם התקפי זעם. יש מה לעשות איתם!

חקר הוויכוחים שלנו הוא תחום מרתק. זה נראה שבכל פעם הוויכוח מתרחש בגלל משהו אחר, אבל בעומק של העומק של המידע שאפשר לגלות, הוויכוחים בדרך כלל מעלים את הגרה של עצמם

האם אתם רבים? למה חשוב לריב, ואיך רבים בצורה נכונה וטובה? אפרת ברזל בשיחה מיוחדת

יצאה לי בשלוף, סוללת שאלות לבנות שמקבלות תעודות. הן ישבו עם עיניים בורקות, ורק חיכו לעוד התעניינות. הן שמחו כל כך לענות. גם הבנים

זו תקבל וזו תיתן, ותמיד, כמובן הנתינה דיפוזית לשני הצדדים, בדיוק כמו בכל מערכת יחסים. מורה מקבלת לא פחות מתלמידה, עבור עצמה, מהרגע הזה שאישיות פוגשת אישיות

בעלי היה קצת נבוך. איך זה שמכל השיוכים שיש בעולם לצמד, בסוף מזהים אותו דרך חצילים איכותיים? הוא סיפר לי על זה וצחק

אביטל קסלר ושולמית טימסית מקריית שמונה מביאות את קולם של המפונים, שרחוקים מביתם כבר חודשים ארוכים

אישה מרוצה ושבעה רגשית, תהיה קרקע פוריה לבית של שמחה, תורה, ומאור של עיניים. גם האוכל יצא לה טעים יותר

אפרת ברזל בשיחה עם פנינה פרויליך על שידוכים ועל רווקות מאוחרת: איך עושים רושם? ואיך יודעים אם כדאי לחזור להצעה שהורדנו?

ברירת המחדל היא שאנחנו רוצות להיות מוגנות. רק שמה? כשאנחנו לא מרגישות ככה, אנחנו נאלצות לעשות לעצמנו בעצמנו. ברירת המחדל אז משתנה לברירה אחרת