אפרת ברזל

"אין כמו לחם וחמאה", הוא אמר. "עם כל השפע במקום, לא צריך יותר מזה כלום. ככה זה בכלל בחיים"

רותי מספרת לאפרת ברזל על מערכת יחסים לא פשוטה עם אמה, ועל תהליך הבראה שהצליח. וגם: הפתעת יום הולדת

ידעתי בדיוק למה אני מתכוונת. ראיתי את הקונספט בדמיון. ראיתי את הצבעים של המפה, את הפרחים על השולחן, את הנושאים המרתקים שאני מבקשת, יחד עם המרואיינות, לחקור. ללמוד. להרגיש. להבין. להקשיב

מה קורה בתוכנו כשאנחנו מבקשות לכתוב? אפרת ברזל משוחחת עם דבורי רנד על יצירה נשית ועל כתיבה

אני מסתכלת עליה, והיא מסתכלת עלי. "כמה זמן זה מפה לבני ברק?" אני שואלת אותה. היא לא עונה, אני לא עונה, בעלי מחייך ואומר, "רעיון. דווקא רעיון"

אם אתה חרדי, ותפגוש ברחוב אדם חילוני, מה יקרה? טור מרגש במיוחד לקראת סוכות

אפרת ברזל מארחת את הסופרת ענת קלו לברון לשיחה מיוחדת על חג הסוכות ועל השמחה: מה זו שמחה אמיתית? איך מגיעים אליה, ולמה דווקא במקום שקשה, מתחילה לבצבץ שמחה אמיתית?

מחכים לנו, אבל לא לנצח. בגן של החיים צריך לעשות מצוות, תשובה ומעשים טובים, תמיד, אבל ביתר שאת בזמן המיועד לכך. לא שווה סוכה, בפסח

איזה כוח נצרך בשביל למחול באמת, ומהי סליחה עצמית? שיחת עומק עם שרית למפרט שושן, מומחית בתהליכי נפש המבקשת לסלוח ולסגור מעגל. על סודות כוח הסליחה שבתוכנו, ומה יכול לעכב אותם

תומר טל מתארחת לשיחה עם אפרת ברזל יחד עם אמה, מרב טל, שחזרה מהשבי בעזה, ועם דודתה ירדן, אחותו של יאיא יעקב הי"ד

מה גורם לאדם להשתנות? מה גורם לאדם לבקש אל חייו תורה ומצוות?

אמרתי לו, בתפילה מוקדמת, ברוגע, כמה ימים לפני החג, שאת השנה הזו, שממנה אני כעת מדברת אליו, אני כבר מכירה. מרגישה בה בבית. אז מתוך השנה הזו מתפללת לפני על הצלחת ראש השנה, ההמלכה והתפילות

זה שאתה מתקשר לאמא, מזכיר לה שירים שהיא כבר שכחה, מרגיש בנוח לשתף אותי בשובבות שלכם בישיבה, ועוד גורם לי לזמזם את השיר כל הנסיעה הביתה לבני ברק, מבין? זה עשה לי שמחת הלב

"אמונה", המשיכה גילי, "אמונה היא אזור אישי, פרטי, עמוק. אין לאף אחד זכות כניסה אליו. היא חדרה אליך בביקורת ובזלזול למהות הבחירה הפנימית שלך, ואת ענית לה בכזה רוגע"

אפרת ברזל משוחחת עם סיגל אהביאל על שיופים של אלול והכנה להמלכות. מה קורה לנו בלול הזה?

אפרת ברזל בשיחת תוכחה ליצר הרע שלה, שבא בזמן הלא נכון. אלול, זוכר?

אני לא צדיקה גדולה שבשני וחמישי הולכת לכותל. לא. זה לא משהו של "בדרך כלל", לא משהו על בסיס מוכר. זו לא היתה הליכה אגבית כזו. זה היה הפעם משהו אחר

איך הג'יהאד חטף אותה מהחמאס; איזה טעם יש לספגטי של אשתו של מוחמד, למה לא הסכימה ללבוש את הבגדים הוורודים שנתנו לה, מה חשבה והרגישה כל הזמן הזה, ומה טוב לשאול חמאסניק עצבני

הכל, הכל הם רואים, הטרום-נשואים הצעירים החכמים האלה. רואים עלינו, רואים על האחים הנשואים שלהם, על הסבים והסבתות השמאלנים שלהם, על כל מיני אנשים שינסו לפגוע בעולם התורה שלהם

עמדתי עכשיו, באב, סתם כך על המדרכה. ממול. אף אחד לא ראה. הרמתי עיניים לבניין, וביקשתי מה', טרום אלול, שנצליח כולנו, עם ישראל, במיוחד השנה, בתפילות

לא ידעתי באותם רגעים שנכנסתי כאן לדיון של תפיסת חיים. דיון שילמד אותי על ה-background בתוך מערכות נישואים, שממנו כולנו מגיעים אליהם. "ומה עם לקדוח? לנסר? לבנות רהיטים מאיקאה? לכרות עצים למדורה?"

עוברות לא הרבה שנים. והזמנים משתנים. נולדים לכולם מסביב נכדים. את הולכת עם נכד אחר לטייל, כזה שנולד, נגיד, עשר שנים אחרי. ואת סתם סבתא. רגילה, ללא שיאי גינס, ללא מלכות וכתר בכורה

בגדול, אני לא מרשה לאכול על הספות, אבל בשל ההסבר לעיל, ובשל חוסר ההקשבה ורפרוף ההוראות לאחרונה על ידי דור ההמשך, הנכדים לא מקשיבים לי, ולכן אני נוטה כאן להקל

"בשביל מה עשית את זה? מה היה רע בסלון קודם? ככה את רוצה שזה יישאר?"

למה שונאים אותנו כל כך בעולם? האם משהו השתנה מט' באב של פעם? עו"ד סופי כהן בניתוח פסיכולוגי על הפסיכופתיה מאחורי האנטישמיות, ואיך היא משמשת כדי לשנוא אותנו עד היום

התעניינות בעולמות הפנימיים של האחר יוצרת חיבור, פגישות של לבבות. לב קטן, ועוד לב קטן, ועוד אחד. בואו נשאל שאלות על חורבן, עצב, בנייה, דמיון ותקווה

אין אחת מאתנו שאין לה דמות אחת בחיים שלטענתה, גם בזמנים האלה, לא הודתה לה מספיק, איזו מנהלת בעבודה שאפשר להגיד עליה "זה לא ייאמן, היא אפילו לא התקשרה להגיד לי תודה"

אפרת ברזל משוחחת עם הרבנית חנה קוריץ על בית המקדש השלישי שכבר קיים ומחכה שנביא אותו לכאן, על סיפור שמספר הרב חנניה צ'ולק ועל עוד תובנות נשיות על התקופה הזו

בעולם התשובה, חשוב כל כך להיות מודרכים נכון. להיות מאוזנים, להיות מלווים ברבנים נכונים ששומרים עליך מהאורות של עצמך, שיכולים בקלות לשבור כלים, בתים ומצבים של רוח

זה בדיוק העניין, היא הסבירה לי. "אישה צריכה לדעת את הגבולות שלה, גם את גבולות הנתינה, גם את גבולות הזמן. אישה יהודייה צריכה לדעת את מידת מאזן משק כוחותיה". הקשבתי