אפרת ברזל

"אמונה", המשיכה גילי, "אמונה היא אזור אישי, פרטי, עמוק. אין לאף אחד זכות כניסה אליו. היא חדרה אליך בביקורת ובזלזול למהות הבחירה הפנימית שלך, ואת ענית לה בכזה רוגע"

אפרת ברזל משוחחת עם סיגל אהביאל על שיופים של אלול והכנה להמלכות. מה קורה לנו בלול הזה?

אפרת ברזל בשיחת תוכחה ליצר הרע שלה, שבא בזמן הלא נכון. אלול, זוכר?

אני לא צדיקה גדולה שבשני וחמישי הולכת לכותל. לא. זה לא משהו של "בדרך כלל", לא משהו על בסיס מוכר. זו לא היתה הליכה אגבית כזו. זה היה הפעם משהו אחר

איך הג'יהאד חטף אותה מהחמאס; איזה טעם יש לספגטי של אשתו של מוחמד, למה לא הסכימה ללבוש את הבגדים הוורודים שנתנו לה, מה חשבה והרגישה כל הזמן הזה, ומה טוב לשאול חמאסניק עצבני

הכל, הכל הם רואים, הטרום-נשואים הצעירים החכמים האלה. רואים עלינו, רואים על האחים הנשואים שלהם, על הסבים והסבתות השמאלנים שלהם, על כל מיני אנשים שינסו לפגוע בעולם התורה שלהם

עמדתי עכשיו, באב, סתם כך על המדרכה. ממול. אף אחד לא ראה. הרמתי עיניים לבניין, וביקשתי מה', טרום אלול, שנצליח כולנו, עם ישראל, במיוחד השנה, בתפילות

לא ידעתי באותם רגעים שנכנסתי כאן לדיון של תפיסת חיים. דיון שילמד אותי על ה-background בתוך מערכות נישואים, שממנו כולנו מגיעים אליהם. "ומה עם לקדוח? לנסר? לבנות רהיטים מאיקאה? לכרות עצים למדורה?"

עוברות לא הרבה שנים. והזמנים משתנים. נולדים לכולם מסביב נכדים. את הולכת עם נכד אחר לטייל, כזה שנולד, נגיד, עשר שנים אחרי. ואת סתם סבתא. רגילה, ללא שיאי גינס, ללא מלכות וכתר בכורה

בגדול, אני לא מרשה לאכול על הספות, אבל בשל ההסבר לעיל, ובשל חוסר ההקשבה ורפרוף ההוראות לאחרונה על ידי דור ההמשך, הנכדים לא מקשיבים לי, ולכן אני נוטה כאן להקל

"בשביל מה עשית את זה? מה היה רע בסלון קודם? ככה את רוצה שזה יישאר?"

למה שונאים אותנו כל כך בעולם? האם משהו השתנה מט' באב של פעם? עו"ד סופי כהן בניתוח פסיכולוגי על הפסיכופתיה מאחורי האנטישמיות, ואיך היא משמשת כדי לשנוא אותנו עד היום

התעניינות בעולמות הפנימיים של האחר יוצרת חיבור, פגישות של לבבות. לב קטן, ועוד לב קטן, ועוד אחד. בואו נשאל שאלות על חורבן, עצב, בנייה, דמיון ותקווה

אין אחת מאתנו שאין לה דמות אחת בחיים שלטענתה, גם בזמנים האלה, לא הודתה לה מספיק, איזו מנהלת בעבודה שאפשר להגיד עליה "זה לא ייאמן, היא אפילו לא התקשרה להגיד לי תודה"

אפרת ברזל משוחחת עם הרבנית חנה קוריץ על בית המקדש השלישי שכבר קיים ומחכה שנביא אותו לכאן, על סיפור שמספר הרב חנניה צ'ולק ועל עוד תובנות נשיות על התקופה הזו

בעולם התשובה, חשוב כל כך להיות מודרכים נכון. להיות מאוזנים, להיות מלווים ברבנים נכונים ששומרים עליך מהאורות של עצמך, שיכולים בקלות לשבור כלים, בתים ומצבים של רוח

זה בדיוק העניין, היא הסבירה לי. "אישה צריכה לדעת את הגבולות שלה, גם את גבולות הנתינה, גם את גבולות הזמן. אישה יהודייה צריכה לדעת את מידת מאזן משק כוחותיה". הקשבתי

סרבני טיפול - ממה הם מפחדים, ולמה הם לא באים לקחת אחריות על החיים? אפרת ברזל משוחחת עם שגית שליו - פסיכותרפיסטית מומחית לטראומות ולהתמכרויות, ומטפלת זוגית

התפוצצנו מצחוק. יכול להיות שהוא דווקא רצה לבכות. "אצל אמא שלי זה בחיים לא היה קורה"

על הכל שאלתי אותה. גם על שלוש המילים האלה שהיא אמרה לה ולעדה, סוד קיומי שמירב אמרה ושוב לעצמה: "משעה לשעה ישועה"

אפרת ברזל משוחחת עם טל קולקר כהן על ספרה "אמוש", ועל אמהות בכלל

מנורת זכוכית. שקופה. בערך כמוני. שספגה דברי תורה, וילדים, ונכדים, וקרפלך וקניידלך, והמון המון המון זימונים וברכות של מזון. רבותי, לטס בנצ'ן

בכל פעם שאישה מניחה על השולחן מנה מרכזית, וכולם מריעים לה ב-"וואו", אפשר לפי התגובה של האישה המגישה ללמוד עליה המון

מה קורה לנו במעמקי הנפש שלנו עם הצורך הזה להיות מושלמים? הוא צורך טוב? רע? מקדם? מונע? גורם לנו לעשות בחיים דברים טובים, או עוצר אותנו מהתקדמות?

אנחנו חיים את אנרגיית ה-"את עוד תראי" שלנו בכל מיני תחומי עשיה בחיים. מקורה של האנרגיה בבאר שלילית, אבל המשכה הפעיל מתבטא לרוב באנרגיית הנעה חיובית

יפית שטרית בשיחה אמיצה עם אפרת ברזל על התמודדות עם התקפי זעם. יש מה לעשות איתם!

חקר הוויכוחים שלנו הוא תחום מרתק. זה נראה שבכל פעם הוויכוח מתרחש בגלל משהו אחר, אבל בעומק של העומק של המידע שאפשר לגלות, הוויכוחים בדרך כלל מעלים את הגרה של עצמם

האם אתם רבים? למה חשוב לריב, ואיך רבים בצורה נכונה וטובה? אפרת ברזל בשיחה מיוחדת

יצאה לי בשלוף, סוללת שאלות לבנות שמקבלות תעודות. הן ישבו עם עיניים בורקות, ורק חיכו לעוד התעניינות. הן שמחו כל כך לענות. גם הבנים

זו תקבל וזו תיתן, ותמיד, כמובן הנתינה דיפוזית לשני הצדדים, בדיוק כמו בכל מערכת יחסים. מורה מקבלת לא פחות מתלמידה, עבור עצמה, מהרגע הזה שאישיות פוגשת אישיות