מוזה, השראה, במבט של אמונה. ולמה דווקא בתמוז?

שני הדברים האלה תמיד מתרחשים בתוכי כשתמוז מגיע. 

השיר הזה שסתם הייתי מזמזמת לעצמי בתור ילדה, ומתוכו תמיד אותה השורה, שרק את מילותיה זכרתי בוודאות: "עצוב למות באמצע התמוז".

בהתחלה חשבתי שזה סתם חרוז חביב שכתבה המשוררת נעמי שמר, וסתם סמלי, כי זה חודש חם שהפרחים קמלים בו. אבל אחר כך הבנתי שזה שיר עם השראה ממש. זכיתי לעשות בערוץ הידברות ארבעה פרקים של ראיון עם בתה של נעמי, ללי שמר, שסיפרה לי איך אמא כתבה את השיר הזה הרבה לפני שהיא עצמה נפטרה בתמוז. איך היא ידעה? 

ואז גם סבא שלי מוריץ, עצוב למות באמצע התמוז, נפטר גם הוא בתמוז, בדיוק כמו הניגון של השורה הזו בשיר. הרגשתי על מראה פניו בבית החולים כמה עצוב היה לו למות בתמוז, עצוב מצד המוות של עצמו. המודעות הבהירה שלו, הוא ידע שהוא הולך אל מקום אחר. העצב שלי היה עליו, מרגיש את פרידתו וחסר אונים לעשות.

האמת היא שהכינוי "מוזה" הוא כינוי לועזי, בשפה זרה, שקשור אולי לחודש תמוז, שגם הוא מקורו בשפה הבבלית. בספר ירמיהו מסופר על הנשים עובדות האלילים שהיו מבכות את התמוז, גם הן הרגישו את הצער של התמוז, אלא שהן לקחו אותו למקום של עבודה זרה.

מהי מוזה? המילה הזו, האלילית, שממנה מגיע הצד היצירתי של משמעות המילה מוזיאון, מוזיקה, מוזאיקה. משמעותה בעברית ברורה היא, הרי, השראה. מה זאת השראה?

השראה היא רשות אלוקית של איזשהו מידע להגיע אל אנשים מסוימים, מידע שבדרך כלל מגיע בפתאומיות, ללא הודעה מוקדמת, מלמעלה. יש שיגידו שהוא מגיח כמעיין מתגבר דווקא מלמטה, מבפנים.

אנשים בעלי מדרגה רוחנית יודעים לזהות את ההרגשה הזו בתוכם יחד עם חיבור עליון, חוט של חסד שנקרא "קרבת ה'", "השגחה פרטית", כזו שמגיעה ישירות כמשלוח מיוצר האדם, מידע שיוצר גרד באצבעות, חשק ליצור. אנשים שמקבלים את המתנה הזו, מרגישים ברגעים האלה שמחה גדולה. שמחת יצירה. אור יוצא מהם.

כשיש מחלוקת בין בני זוג, המצב מגיע לפעמים אל תחושה תקועה, תחושת אין מוצא. האחד אומר ככה, ואשתו עונה לו אחרת, וזה לא מסכים עם זו, ואחד לא מבין את זו שהתחתנה איתו, והלילה מגיע, והימים עוברים, והילדים מסתכלים, והמריבה נמשכת. עד שיקרה מה?

הרבה דברים יכולים לקרות, אבל כדי לצאת ממריבה צריך שלפחות לאחד מבני הזוג תגיע השראה, תנוח עליו המוזה.

מה? השראה למה?

בשביל לפתור מריבות זוגיות בפרט, ומריבות הוריות עם ילדים בכלל, צריכים סייעתא דשמיא והרבה יצירתיות אנושית. אומנות החיים מבקשת מאתנו רעיונות מקוריים לפתרון משברים.

חיי נישואים הם בהחלט מוזאיקה, פסיפס של שוני, והרבה דמיון שמביא דרכי פתרון שמאפשרים לחיות יחד. בדיוק כמו שנולד רעיון יצירתי לנושא של הרצאה, לכתיבת פואמה, לציור – נולד בתוך מריבה רעיון לשולם. זו תזוזת נפש דקה מאוד, שמתרחשת בתוך תנועת המחשבה של אחד הצדדים הניצים. 

שששש, צריך לדעת להקשיב לה כשהיא מגיעה. וכמה דקות אחר כך, להתחיל להשתמש בה.

בדיוק כמו שגוף בריא מבקש לרפא חולי, כך גם זוגיות בריאה מבקשת להשלים ממריבה, לחייך, להגיד סליחה, להקריא אחד לשני מילים, לחלוק תובנה. לחזור להיות בית.