הטור של דודו כהן

בעקבות יציאת האלבום הפנומנלי "שולי שר בניון", יצאתי לראיין את רנד ובניון לעונה השלישית של "מסע בין נשמות". התובנות היו בלתי נמנעות

הוא היה הראשון מבין האמנים הבכירים שחזר בתשובה, הוא היה מהראשונים שגיבשו תפיסה כמעט-מהפכנית כלפי הנוער המתמודד, הוא היה יהודי צדיק שהיה מוערך בעולם החילוני – אבל נטש אותו, התמקד בתכלית והסתפק במועט גשמי. איזו נשמה גדולה ועצומה היתה לרב אורי זוהר זצ"ל. איזה עצב, איזה אובדן

מרגש ומחמם לב – וגם כואב - לראות את התגובות של ההורים בקהילה החדשה שהקמנו בהידברות עם דן טיומקין. אם גם אתם מתמודדים עם נוער מורכב, אל תפספסו את ההזדמנות הנדירה לשתף, להתייעץ ולקבל מידע קריטי וחשוב

הצעת עבודה מפתה מערוץ 24 נתקלה בהתלבטות רוחנית מהותית. האם לקבל או לדחות אותה? רבי דוד אבוחצירא הכריע והתיר את הספקות

כמעט מאחורי כל אייטם שקשור ליהדות ומתפרסם בתקשורת הלא-דתית, מסתתר מסר שמשפיע עלינו בעקיפין. פתחו את העיניים ושימו לב אל העיוות, אחרת תוכלו להיסחף בקלות

הדמנציה היא אחת המחלות האכזריות והקשות שיש. אם ברור לכולם שהזמר הוותיק חלה בה, למה ההתנפלות עליו? כל כך קשה להבין שאנשים במצבו לא תמיד שולטים בעצמם ובאמירותיהם? היכן החמלה הבסיסית?

אני יודע שהאמירה הזו חותכת מדי, ואולי גם כואבת, אבל אם נחשוב על זה לעומק - זו האמת הכואבת

בשנים האחרונות הסאטיריקן ליאור שליין הפיץ לא מעט אמירות נגד היהדות. אבל כשבנו נולד, הנשמה היהודית התגלתה במלואה

לפני כמעט 20 שנה הייתי בטוח שהחתונה שלי היא סיפור הצלחה ייחודי. אבל למרות המנה הקווקזית והאורח הסלב, פספסתי משהו קריטי

מתכונים למאכלים שאף אחד מאיתנו לא באמת יכין, צילומים של מנות לפני אכילתן, ושף שטועם מאכל, עוצם עיניים, וכולם מסביב במתח לקראת פסק הדין. לא הגזמנו קצת עם תרבות האוכל, המסעדות והשפים?

אני איש של עקרונות. אני לא מתכוון להיות חלק מהתופעה הנהנתנית הזו. ובכל זאת נסעתי לחו"ל עם אשתי. אז מה הסיבה?

להבין שהם מתפדחים ממך, להתפלל שהם יגדלו מהר, ולהבין שכל התובנות שצברנו בחיים לא ממש מעניינות אותם. חייו של הורה למתבגר

ההבדל בין המתח וההתרגשות לפני קבלת ברכה מצדיק, לבין דיבורים ופטפוטים בביתו של הקב"ה, הוא בלתי נתפס

המקרה שטלטל אותי בשירות הצבאי היה רק זרז לתובנה הבלתי נמנעת: תמיד יש מי שמסתכל עליך מלמעלה

טלפון ציבורי, בית הבראה, קלטות אודיו, יצחק שמיר, מכולות שכונתיות ובול עם חמנייה. געגועים לעשור האחרון של התמימות

אפשר להבין אנשים שחוששים להתחסן מפני הקורונה או לחסן את ילדיהם. אבל יש גבול לדמיונות ולקונספירציות שאפשר לטוות סביב הקורונה

הסביבה עשתה את הכל כדי שארגיש כמו איש חשוב. אז זרמתי. דודו כהן מספר בגילוי לב על האגו המתפרץ – ועל מה שהביא את הפרופורציות בהמשך

לא מעט פעמים נשאלנו, בעיקר לקראת מערכות בחירות, למה אנחנו בכלל מתייחסים לפוליטיקה. הרי מה הקשר ליהדות? אז זהו, כארגון שמקרב לבבות אכן אין לנו עניין בפוליטיקה, אלא שהממשלה הרעה והחולה הזו ממחישה היטב עד כמה הקשר הדוק, ועד כמה הפוליטיקה והממשל יכולים לרומם – או לנסות לרסק – את הצביון היהודי שעדיין נותר כאן

אחרי שמסך הערפל התבהר במקצת, הגיע הזמן לומר כמה דברים חשובים על הטרגדיה שלא מפסיקה להרעיד את הלב

היום הסילבסטר או לידת ישו כבר פחות מעניינים את חוגגי 2022, לטענתם. יש להם סיבות אחרות אחרות. אז למה ה"נובי גוד" עדיין דוחה בעיניי?

גם אני השתמשתי בעבר בדתיים שמעדו, או בדתיים בתחפושת, כדי להשתיק את המצפון. ואז הגיע הראיון עם הרב זמיר כהן ב"רייטינג"

מבחוץ זה נראה כאילו חייהם נוצצים וזוהרים. אבל מהיכרות קרובה (וקשוחה) עם רבים מהם – תאמינו לי שלא הייתם רוצים להתחלף איתם

הורים ונערים, שימו לב: אין לה ריח, היא "מגניבה" יותר, נראית תמימה וידידותית – אבל למעשה מדובר בסרטן רעיל וממכר בתחפושת

בשנים האחרונות מצאו לזה כל מני שמות מכובסים – נובי גוד, חגיגות השנה החדשה ועוד. אבל האמת צריכה להיאמר: זה בדיוק מה שהמיסיונרים שואפים אליו

אם זה היה הבן שלכם, גם אז הייתם צוחקים? אם אתם הייתם נולדים ככה, איך הייתם מרגישים כשמסביב יש "חכמים" שמנסים להגחיך אתכם עוד יותר?

בחודש האחרון ביקרתי בכמה אזכרות, שהזכירו שוב ושוב: דור הנפילים הולך ונכחד. אז איפה ישנם עוד אנשים כמו האנשים ההם?

או: מהי התשובה שלנו לקוראים דתיים וחרדים שמתקוממים מול כל ידיעה על סלב מתחזק שמניח תפילין?

או: מה תעדיפו, משקה מקולקל בכלי מהודר, או משקה משובח בכלי נירוסטה זול?

הרעיון שנולד במהלך נסיעה תמימה בתל אביב, הפך לאתר שלם שהוא למעשה הסמינר הדיגיטלי הראשון בעולם. דודו כהן משתף בעשייה מאחורי הקלעים

הגעתם לגיל שבו נדמה לכם שפיצחתם את חידת החיים? בטוחים שאתם חכמים יותר מההורים, שנתקעו איפשהו בשנות השמונים? קבלו 5 תובנות שאולי יגרמו לכם לחשוב שוב