דודו כהן

להיתקע שעות בחנויות ספרים, להריח אותם מכל הלב, ולהזמין עוד משלוח אף על פי שבקושי התחלת עם הקודם

אפליקציה ששולחת התראה כשהילד מבריז משיעור, טלפון מהמורה על כל פיפס קטן, ומעקב אחרי המיקום ב-GPS - אנחנו באמת צריכים את כל זה?

"משהו בהם מעצבן אותי, ואני לא יודע למה. אני לא פחות יהודי מהם, אתה שומע?"

תתאזרו בסבלנות, תפתחו עור של פיל, ובעיקר תזכרו: העולם לא עוצר את נשימתו אל מול ספרכם החדש. בעצם, אולי רק קצת

כמעט כל אחד יכול לטעות ולהעלות לרשת תמונה עם זכויות יוצרים. הבעיה היא שיש לא מעט צלמים שמנצלים טעויות תמימות, כדי לבצע השלמת הכנסה מנופחת וחסרת חמלה

הוא לא ישתלט עלינו, לא יהפוך את כולנו למובטלים, ועשוי גם להציל חיים ולשפר את הרפואה בצורה מדהימה. למרות החששות (המוצדקים בחלקם), צריך להבין: ה-AI לא ייעלם אם נעצום את העיניים

ואז הגיע השלב שבו ההתלבטות לא הייתה קלה. הרגשתי שאני צריך לקרוע את עצמי מעיקרון שדבקתי בו בקנאות במשך לא מעט שנים. לא נותר לי אלא להבין ש"ביטולה הוא קיומה", ושאני לא יכול למנוע ממנה דבר כל כך חשוב לה, רק כיוון שיש לי עיקרון אישי

לא ידעתי - לענות או לשתוק? הוא המשיך לחבוט ולהעליב, ובמוחי ריצד רק המשפט "ישמע בזיונו, ידום וישתוק"

הרבה שנים אני סוחב את הצער מהפגיעה הזו. ראיתי אותו במהלך השנים פה ושם בעיר, ורציתי לגשת ולבקש סליחה. אבל התביישתי, לא היה לי מספיק אומץ. ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות, אבל פשוט חיכיתי להזדמנות מתאימה. חיכיתי יותר מדי

אחרי שנה של הפסקה, שבמהלכה כתבתי וערכתי את הספר החדש שלי, "50 מפתחות: המדריך הלא-רשמי לחיים", הגיע הזמן לחזור הביתה. קבלו שיחה עם היצר הטוב של הטור

חייל משוחרר שעד לפני שבוע וחצי ברח ממשטרה צבאית ושקשק ממג"ד עצבני בפיקוד צפון, היה צריך להתרגל למעמדו החדש. אז זרמתי. לא פלא שבסוף קנו לי מראה. אני חושב שעוד יצאתי בזול. במקומם הייתי קונה לי חדר מראות

אותה שיחה לא הייתה יכולה להתקיים בשום צורה בעולם נורמטיבי. תוך דקה וחצי היא הייתה מתגלגלת לקבוצת הוואטסאפ של הורי כיתה ה', ואולי גם לאייטם עסיסי ב-Ynet

האם ינון מגל מפלג ומשסה - או שמא נותן תגובה ציונית הולמת לכל הטרללת התקשורתית והמשפטית?

ספר הביכורים של דודו כהן, מנהל הדיגיטל ועורך עלון הידברות – אישי, מצחיק, מרתק ולא דומה לשום דבר אחר על המדף. עכשיו לרכישה בהידברות שופס, סטימצקי, צומת ספרים, אור החיים ועוד

תקופה ארוכה אני מרגיש שהטור קרוב למצות את עצמו, שאני נחשף כאן יותר מדי, שאולי כדאי לפרוש בשיא. בקיצור, קבלו שיחה עם היצר הרע של הטור

אי אפשר להתעלם מהאג'נדות הפרוגרסיביות שחלחלו לצבא העם, ומרתיעות עוד יותר את הציבור החרדי

"הגליל ייחרב והגולן יישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו" - יש תיאור מדויק יותר לימים אלה מאשר התקופה הנוכחית?

פעם לא הבנתי את המשמעות של הביטוי הזה, אבל היום ברור לי: כל חוזר בתשובה חייב להגיע לשלב הזה

כבר 18 שנים שאני מקפיד על קריאת "מזמור לתודה" פעמיים ביום. איך אפשר בלי זה?

זה היה בהחלט לא נעים לראות את המחסן שלנו הרוס ולגלות שחלק מהחלונות והתריסים נפגעו, אבל אי אפשר שלא לראות את החסדים העצומים של הקב"ה בתוך כל זה

תמיד ידעתי שכסף הוא הבל הבלים, אבל בתקופת המלחמה התובנה הזו התעצמה הרבה יותר

לשתות סודה, לטבול ביסקוויט בתה ולחפש מישהו צעיר כדי שיסדר לך משהו בטלפון: כל מה שיוכיח לך שגם אתה לא הולך ונהיה צעיר יותר

אני ממש לא מהאנשים שמעירים בבית הכנסת, אבל הנה הזדמנות לעשות סדר מבלי להסתכן באי נעימות

אתם יהודים יקרים שמתנגדים לפילוג ושנאה, אז איך קרה שיצאו מתחת ידיכם כתבות שמלבות את הפילוג והשנאה?

הקב"ה שופט את הנבראים באופן מושלם, אז למה אנחנו "מתנדבים" לעזור לו, ומפרשים את המציאות כשאין לנו כלים אמיתיים לכך?

מצד אחד אני מקבל תגובות מדהימות על הטורים שלי, ומצד שני עליי לרדת על ברכיי בפני חלק מהמשפחה כדי שיואילו בטובם לקרוא את הטקסטים שהוצאתי מדם לבי. אבל יש בזה גם נקודת אור

זה לא טור רגיל, אלא הצצה לזרימת מחשבות אסוציאטיבית בתוך תקופה הזויה

כמה מקרים לימדו אותי שלא כל מי שמבקש צדקה או נדבה, הוא נזקק אמיתי. עד שקלטתי שהתובנה הזו עלולה להיות צרה בפני עצמה

לספוג מבטי רחמים, לאכול הרבה בחוץ, לפגוש צדיקים נסתרים וליפול ברחוב על צווארם של אנשים שביומיום אתה בקושי אומר להם שלום. טעימה מחיי המפונים מהצפון (וגם הדרום, אם תתעקשו)

שתי שיחות טלפון מפתיעות שקיבלתי באותו יום, גרמו לי להבין שהגיע הזמן לסגור מעגל חשוב