כל עבודה מכבדת את בעליה. חוץ מ…

"סליחה דודו, יש לך 5 דקות?".

כן, מה העניין?

"רציתי להתייעץ איתך. הורדתי בתמימות תמונה מאתר הידברות, ופרסמתי אותה באתר שפתחתי לזיכוי הרבים. חשבתי בטעות שהיא שלכם, באמת טעיתי, אבל עכשיו קיבלתי מכתב מעורך דין עם דרישה לשלם פיצוי של 25,000 ש"ח במקום 100,000 ש"ח. מה עושים?".

(אנחה) לצערי לא יותר מדי. אם תצליח להוריד אותם ל-6,000 ש"ח, אז יצאת בזול.

"עד כדי כך? אבל זו חצי משכורת שלי! כמה כבר עולה התמונה, 100-200 ש"ח?".

שיחה כזו, ועוד רבות אחרות, אני מקיים מדי תקופה. החלטתי שהגיע הזמן להעלות את הנושא למודעות, כי סיפורי הבלהות שאני שומע מדי פעם ממשיכים לגולל את אותה עלילה: אנשים רבים שהורידו תמונה בתום לב, נאלצים לשלם לעתים סכומי עתק בגלל חוק דרקוני מדי (שמגדיר עד 100,000 ש"ח לכל הפרה. עכשיו תתארו מה קורה עם מישהו שהעלה בטעות חמש תמונות כאלה).

כך יוצא שבחסות חוק מוגזם וחסר פרופורציות, שנחקק הרבה לפני מהפכת ה-AI  שהפכה יצירת תמונות למשחק ילדים - ישנו קומץ צלמים שפשוט מצא דרך חדשה ומעניינת להתפרנס. 

אגב, ברור לי שהטקסט הזה יעלה את חמתם של כמה צלמים, מהסוג שלא מתפשר. "מה אתה מתערב?", אני מסוגל לשמוע את קולותיהם, "אנחנו עובדים כמו חמורים, רצים ממקום למקום, ואז בא מישהו, מוריד תמונה מגוגל במקום לקנות כחוק, ועוד אנחנו לא בסדר כאן? יש לנו זכויות ואנחנו אוכפים אותן כדי שלא יעשקו אותנו. זו הפרנסה שלנו, וזכותנו להיאבק על כך. אם מישהו טעה – אז לכל טעות יש מחיר!".

הבעיה, אשיב לצלמים, היא הפרופורציה. מילא לדרוש סכום כפול או משולש על התמונה כפיצוי, נגיד 500-600 ש"ח, אבל איך זה בכלל הגיע למכתבי הפחדה מפחידים שיוצאים בסיטונאות ממשרדי עורכי דין ממולחים, עם דרישות ל"רק" 25k ש"ח? גם אם מישהו עשה טעות, אל תנצל את הסיטואציה בצורה צינית. תבקש פיצוי סביר ותסגור את הסיפור. הרי בינינו, האדם הזה לא באמת גרם לך נזק של 100 אלף שקלים, גם לא 25 אלף, ואני ספק אם יש כאן גם נזק של 200 שקלים. כמובן, כל עוד מדובר בהפרה תמימה, חד פעמית ולא סדרתית.

אבל נראה, במחילה, שיש כאלה שממש מייחלים לכך שאנשים יפלו בטעות וייקחו את התמונות שלהם דווקא, כדי שהם עצמם יסגרו את החודש עם סכומים מכובדים יותר. מישהו טעה ולקח תמונה שהיה יכול לרכוש בתשלום של 200 שקלים? יתכן שהוא צריך לשלם על זה קנס כלשהו, אולי פי חמישה מעלות התמונה. בטח שלא סכומים מופרכים שמגיעים לגובה של משכורת חודשית.

החוק עצמו, אגב, הוא כמובן חלק מהבעיה. החוק אמור להרתיע מהעתקות וזיופים, אבל הבעיה היא שכאשר מדובר בשימוש תמים וחד פעמי - המספר האסטרונומי של 100,000 ש"ח מנותק מהנזק האמיתי, ובמקום לפתור עוול מסוים עבור X - יוצר עוול גדול עבור Y פי כמה וכמה. אגב, מכתבי הדרישה/ההפחדה נפתחים בסכום המקסימלי (100K) כדי ליצור הרתעה פסיכולוגית שמן הסתם תוביל לפשרה גבוהה. זה מה ש"מבשל" את הנתבעים הפוטנציאלים, וגורם להם לחשוש מהליך משפטי מתיש ויקר, לשלם "רק" 6-10 אלף שקלים, ולסיים את הסיפור. בנוסף לכך, בחוק הנוכחי אין מדרגות פיצויים שמוגדרות לפי הנסיבות, ובניגוד לחלק מהמודלים בארה"ב, אין הליך שמחייב לשלוח הודעה מוקדמת להסרת התמונה טרם התביעה.

ואני מדבר גם כאחד שזכויותיו כביכול נלקחו: בעבר גיליתי בעצמי שעיתונים או אתרים שונים פרסמו טקסטים שלי ללא רשות. לפעמים זה הפריע ולרוב פחות. גם אם הייתי דורש פיצוי (ולא דרשתי מעולם) - הייתי דורש את הסכום שבשבילו הייתי כותב מלכתחילה.

זכותם של הצלמים להתפרנס מכל עבודה שמכבדת את בעליה. אבל אני חושב שלחכות בפינה לאנשים או עובדים תמימים, ואז לדרוש סכומים מופרכים שמנצלים סיטואציה מסוימת ללא חמלה ופרופורציות – זו לא בדיוק עבודה שעונה על הקטגוריה.

מבצע מיוחד לרגל השקת ספרו החדש של דודו כהן, "50 מפתחות: המדריך הלא-רשמי לחיים". לפרטים היכנסו לאתר הידברות שופס או חייגו 073-222-1250