ינון מגל - מפלג או אמיץ?

"אתה חייב לעקוב אחרי ינון מגל", המלצתי למכר שהתלונן על החד-ממדיות של התקשורת ועל כך שכמעט ואי אפשר למצוא דעות אחרות במדיה. "אני לא מתחבר לגישה שלו", ענה, "יש לו שיח מפלג. מה זה 'ערוצי התרעלה' שהוא המציא? ולמה לתקוף כל הזמן כלי תקשורת אחרים? לתקוף כך את הצד השני פעם אחר פעם, זה שיח מפלג".

נתחיל עם השורה התחתונה: לדעתי, ינון מגל הוא איש התקשורת החשוב והמשפיע בימינו. בתור אחד ממובילי קמפיין "עוצרים את השיח המפלג" שיצא לדרך בעקבות ה-7.10, הייתי אמור לכאורה לגנות את מגל. הוא לא חוסך את שבטו מהשמאל, מהתקשורת, מהיועמ"שית, ממערכת המשפט, מהמחנה הרל"בי וכן הלאה. לכאורה, צריכים כאן שיח מאחד, מתון, שלא לומר ממלכתי. הרי אין כמו ממלכתיות. אין כמו שיח מאחד. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. גם אם אחרים משסים ומבזים, עלינו לשמור על רוח מאחדת ולכאורה להיות פשוט מרמס לרגליהם, מבלי לקלוט בכלל את האירוע.

אז לא. כמי שעבד דקה או שתיים במערכות תקשורת גדולות, ובכלל צורך תקשורת מגיל צעיר מאוד, אני מאמין באמת ובתמים שרוב רובו של הציבור בדרך כלל אינו מודע לערמות המניפולציות שמופעלת עליו בכלי התקשורת הגדולים, לראייה החד-צדדית, לתעמולה המתוחכמת ולנרטיב שהוא כביכול "ממלכתי" ו"דמוקרטי", אבל הוא ההפך הגמור מההגדרות האלה. לא פעם כשאני מבקר אצל ההורים שלי והם צופים במהדורת חדשות 12, קשה שלא להבין בין השורות את המסרים, את תפיסת העולם החד-ממדית, את כמעט-היעדרם של אנשים שחושבים אחרת, וכמובן את האנטי הדתי, שהפך והופך לא מעט מסורתיים אוהבי יהדות לשונאי דתיים. יש לומר ביושר - הם עושים את זה בצורה מקצועית, ולכן מושכים קהלים רחבים ומצליחים להשפיע על חלקם, בפרט על המתנדנדים למיניהם.

ובדיוק אל הסדק הזה נכנס ינון מגל, שלא מסתפק רק בלצעוק שהמלך הוא עירום, אלא ממש חוזר על המנטרה הזו, ממחיש אותה, מלעיג את אותו עיוות תפיסתי, וכמובן משתמש בנשק האפקטיבי מכולם: הומור, הומור ושוב הומור. מגל לא חושש להפחית כביכול מכבודו, מתנהג לפעמים כמו ילד שמתגרה בשאר ילדי הכיתה, והכל בגלל שהוא חדור מטרה: להשפיע על דעת הקהל, ולתת שואו שהוא אמנם קצת קרקסי, אבל בעידן שלנו - בהחלט אפקטיבי.

אז כן, חרצובות לשונו של מגל די משוחררות. הוא לא מתחזה לממלכתי, לא חושש להלעיג שקרים ובורות ("הלפיד הלילי"), מגחיך את הקיצוניים בצד השני וכמובן מרים שוב ושוב את קרנה של היהדות והאמונה מבלי להתבייש ומבלי להתנצל. הוא מתמודד מול צביעות אולפנית "מכובדת" ו"ממלכתית", אבל כזו שמעודדת לחטוף את השלטון באמתלאות משפטיות מגמתיות, למנוע מהממשלה הנבחרת לממש את המשילות שלה, לבצע אכיפה בררנית, לחשוב שנתניהו והדתיים הם מקור הרע בעולם וכן הלאה.

אז כן, טוב שיש מישהו כמו ינון מגל. אם הצד התקשורתי שמנגד לא היה כל כך רעיל, בוטה, מפלג ומוטה - מילא, היה אפשר להבין את ה"אוי אוי אוי" נגדו. אבל התרעלה והפלגנות חיים, נושמים ובועטים כבר שנים ארוכות כמעט באין מפריע, ואני מאמין באמת ובתמים שמגל, עם כל חרצובות לשונו ומקלדתו, הרבה פחות מפלג וארסי מכל הפרשנים ה"ממלכתיים". הם מפלגים בארסיות מחושבת, ואילו הוא מלגלג בקלילות שלא לוקחת את עצמה ברצינות. איכשהו יש כאלה שמחשיבים אותו למפלג, אף על פי שהוא נותן קונטרה מסוימת (ולא מפלגת) לתפיסות מסוימות ולאישים מסוימים.

חשוב מאוד שיש בצד הימני-דתי מישהו שלא חושש להגיד את האמת, מישהו שמסיר את הלוט מעל פניה החד-ממדיות של התקשורת (וגורם לציבור הרחב להבין יותר לעומק את שטיפת המוח ואת הנרטיב שמנסים להטמיע כאן), מישהו שאמנם קצת מתנהג כמו ילד, אבל לא סתם ילד - אלא זה שהיה היחיד שהצביע על המלך וצעק את מה שכולם חששו לומר אפילו בלחש, במשך שנים כה רבות.

מבצע מיוחד לרגל השקת ספרו החדש של דודו כהן, "50 מפתחות: המדריך הלא-רשמי לחיים". לפרטים היכנסו לאתר הידברות שופס או חייגו 073-222-1250