מי שיפרסם את הטור הזה ויעביר הלאה – יזכה לישועה גדולה

המלאך הביט בחברו בעייפות. "אל תשאל", אמר, "נקראתי שוב לתת ישועה למישהו שם למטה בכדור הארץ". "עוד פעם הפוסט ההוא שהבטיח שכל מי שישתף יזכה לישועה?", שאל המלאך השני. "כן", השיב, "הפוסט קיבל 350 שיתופים עד עכשיו. אתה יודע מה זה למלא 350 משאלות? כל היום אני בריצות".

"רגע", התעשת המלאך השני, "מי אמר שאנחנו בעצם צריכים למלא את הישועות שלהם? ההבטחה קיבלה אישור משמיים בכלל?".

"עכשיו כשאתה אומר את זה, אני באמת שם לב שזה איזה בחור בן 23 מקריית גת שהתחזק לפני חודשיים, העלה תמונה של שקיעה, כיתוב 'ברוך השם' וכיתוב שמבטיח שמי שישתף יזכה לישועה", אמר המלאך הראשון. "אני לא מאמין. מרוב העומס לא בדקתי אם יש כיסוי להבטחה. סתם חילקתי 350 ישועות?".

*

הסיטואציה הלא משעשעת הזו לא אירעה במציאות, למקרה שתהיתם. אבל מצד שני, כנראה יש אנשים שבטוחים שככה זה עובד. אחרת קשה להבין את כמות ההבטחות שרצות כאן בשנים האחרונות. אם תשתף – תקבל ישועה. אם תתרום – 100% שכל משאלות לבך יתגשמו לטובה. מין סיבה ותוצאה שהיא כמעט חוק טבע או טבלת אקסל; שהרי תמיד רשע ורע לו, תורם (או לוחץ Share) וטוב לו.

כשמדובר בתרומה אמיתית, בהחזקת תלמיד חכם, בזיכוי הרבים, בעזרה לנזקקים – מובן שאפשר לדבר על המעלות, הסגולות ועל כך שזה מסוגל מאוד לשפע ולברכה. אין שאלה בכלל. אבל מכאן ועד לזילות שמתרחשת כאן בשנים האחרונות, יש מרחק עצום. חלקנו כבר לא צריכים רבנים גדולים שידברו באופן אחראי על סגולה מסוימת – מספיק מנהל סושיאל בן 19 שמחלק סוכריות וישועות כאילו היו מהקיוסק של אבא שלו.

זה מחזיר אותי אחורה, לפני יותר מ-20 שנים. זה קרה ביום גשום אחד, כשהתפללתי בכותל בדמעות ובכוונה גדולה. חיכינו לילדים, אך הישועה בוששה מלהגיע. הדמעות, לעומת זאת, לא בוששו. לפתע בחור צעיר עמד לידי והחל לשאול למה אני מתפלל. סיפרתי לו בקצרה. הוא הציג את עצמו כנציג של ישיבה גדולה שפעלה אז בירושלים, עם מנהיג כריזמטי ומוכר (שבהמשך הסתבך בכמה פרשיות), ואמר שאותו רב הבטיח שמי שיתרום לישיבה – יזכה תוך חודש לישועה שהוא מבקש. "תוך חודש?", הקשיתי. לא הבנתי איך אפשר להבטיח דבר כזה, אבל אתם יודעים, בעל תשובה צעיר, מצב רגיש, כך שלא חשבתי פעמיים לפני שמילאתי את טופס הוראת הקבע שהגיש לי במהירות. "אם זה לא יקרה תוך חודש, מה תגיד?", שאלתי תוך כדי מילוי פרטים. "לא נגיע למצב כזה", הטעים בידענות. "הרב שלנו אומר שזה באחריות". השבתי לו "אם ניפקד תוך חודש, אני מבטיח לתרום לכם כל החיים. אבל אם לא, אני מתקשר אליך ומבטל".

עבר חודש, ולא שכחתי את הבטחתו. גם לא את הבטחתי. התקשרתי אליו, סיפרתי לו שעבר חודש ואין חדש, עדכנתי שהוריתי לבנק לבטל את הוראת הקבע, ולו בגלל אותה הבטחה (ודווקא אם לא היה מבטיח, הייתי ממשיך את התרומה), ורק ביקשתי ממנו שלא ימשיך להבטיח דברים כאלה לאנשים תמימים. "האמונה שלי חזקה מספיק", אמרתי לו, "אבל זה עלול לרסק אנשים אחרים. אני לא יודע אם הרב שלכם הבטיח דבר כזה, אבל לך אני אומר: זו לא הדרך".

***

ודאי שיש ניסים, ודאי שיש שפע וברכה וסגולות, אבל אין בסביבה אף כספומט של ישועות, ואם תגלו אחד כזה – אשמח אם תספרו לי עליו. הקב"ה לא מחלק ישועות לפי מי ששיתף פוסט עם כיתוב של "שבוע טוב ומזל טוב, אליהו הנביא זכור לטוב". זה פשוט לא עובד ככה. מה שכן, אנחנו תמיד צריכים לקיים מצוות, להשתפר בבין אדם לחברו, להיות אנשי משפחה טובים יותר, לזכות את הרבים וכן הלאה. אבל אין שום תרשים זרימה או טכניקה שמאפשרת לגרוף ישועות – בטח שלא כזו המבוססת על לחיצת כפתור. אני לא מכיר אף נציג של הקב"ה עלי אדמות שיכול להבטיח ישועה, והגיע הזמן להתמקד במעשים ולא בניסים ונפלאות.

מה שכן, אם תשתפו את הטור הזה ותתנו לאחרים לקרוא אותו – תבדקו לאחר מכן את חשבון הבנק שלכם. לא אומר כלום, לא מבטיח כלום, אבל לכו תדעו.