שיחת חברים בשעת לילה מאוחרת - ותובנה אחת חשובה

אפשר לספור על כף יד את מספר חברי האמת שיש לי, ועוד יישאר לכם מקום פנוי. אבל יש שני זוגות חברים שחזרו בתשובה בתקופה שלנו, הביאו ילדים בערך בתקופה שלנו, וכל אחד מאיתנו הצליח בתחומו. ישבנו למפגש לילי פתוח וספונטני, היין נמזג (לא אצלי. אני די קיצוני בכל הנוגע לאלכוהול) והלבבות נפתחו.

בשלב מסוים, כשכל אחד גלל את האתגרים שאיתם הוא מתמודד והתמודד בשנים האחרונות, נזכרתי איך היינו כולנו לפני 20 שנה: תמימים יותר, נמרצים יותר, רואי שחור-לבן יותר, במידה מסוימת צדיקים יותר (במקרה הספציפי שלי - גם רזה יותר). החיים היו לפנינו, גילינו את היהדות, רצינו להקים בית יהודי כשר וטהור, והיו לנו כל הסיבות להאמין שנצליח. לא תמיד לקחנו בחשבון מרכיב שולי, זניח, לא חשוב: המציאות.

מטעמי צנעת הפרט לא אפרט יותר מדי, אבל אספר (באישורם כמובן) שבמהלך השנים זוג אחד לא הצליח להביא ילדים במשך שנים רבות, לחבר י' נקרע הלב מאביו חולה הדמנציה, ת' עשה שירות מילואים ממושך במלחמה שהותיר אותו עם לא מעט צלקות בנפש, ק’ מנסה להתמודד עם מעורבות דומיננטית של בני המשפחה המורחבת, ואילו אני (ד' בשבילכם) מנסה עדיין להשלים עם מצב שבו לא כל הילדים שלי דתיים כמו שחשבתי, וגם קצת מעכל תקופה מלאת סטרס שעברתי לפני שלוש שנים (נושא לטור אחר).

כשחזרנו בתשובה מכרו לנו (ואולי אנחנו מכרנו לעצמנו) את הרעיון שאחרי שחוזרים בתשובה – שפע ישועות נוחתות עליך מהשמיים ללא הפסקה, הכל נהיה מושלם כי הרי קיבלת הדרכה יהודית, בטח יקבלו את הילדים שלך לכל מוסדות החינוך בלי בעיה, שולחן השבת יתנהל בוודאי לפי הספר עם דבר תורה של אבא, זמירות של הילדים וחידוני פרשת השבוע, השמיים יתמלאו בכדורים פורחים, וסנאים ושפנים יקפצו בין הסלעים. היינו בטוחים באיזשהו אופן שמצאנו את הפטנט לחיים טובים ומאושרים. לא שמנו לב לעובדה המוזרה שגם חייהם של צדיקים אינם בהכרח מושלמים (או ששיערנו שזה התיקון ולכן כל הקשיים מתקבלים בברכה ובחיוך). קצת התכחשנו לעצמנו, זרקנו ספרים ודיסקים ישנים, התנתקנו מתחביבים שלא בדיוק התכתבו עם חיי הקודש (או שפשוט הסתרנו את חלקם מהילדים), ניסינו להיות בעלי תשובה קלאסיים, להראות לקב"ה שאנחנו בריות חדשות.

נכשלנו והצלחנו בו זמנית. הצלחנו כי אנחנו עדיין דתיים, כמובן מאמינים, מצפים לגאולה ומייחלים לישועה. אבל היום החיוך שלנו משלב בתוכו קצת מרירות. לא תמיד המגזר הדתי ידע איך לאכול אותנו, לא תמיד החיים חייכו אלינו, לא כל הילדים החליטו לאמץ את המהפך האמיץ שביצענו ולהבין את מה שהבנו בזמנו. הציפיות התנפצו לא פעם אל מזח המציאות, וגילינו קצת באיחור שאם אפילו "צדיק ורע לו", אז מי אנחנו שנזכה לשטיח אדום ונטול מהמורות?

אבל בסופו של דבר, אם חושבים על זה לעומק, זה עדיין ניצחון. גם אם חלק מאיתנו חשופים באופן מסוים לתרבות שאיתה גדלנו, מאזינים למוזיקה שאינה חסידית או מתקשים במצווה מסוימת - בכל זאת ניצחנו. אנחנו עדיין דתיים, עדיין יודעים מה האמת, ולגמרי שלמים עם הדרך הלא פשוטה שבחרנו. הלב קצת כבד, כל אחד מחוויות החיים הספציפיות שלו, אבל אנחנו יהודים שומרי מצוות במלוא מובן המילה – גם כי האמת הזו ברורה לנו ב-100%, וגם כי אין שום ברירה אחרת. 

למרות כל הקשיים, התקוות שהתנפצו, האתגרים והשאלות - אנחנו כאן. וזה, מבחינתנו, הניצחון המוחלט.