"חבל שלבנון לא יורה גם על תל אביב, זה בכלל יהיה מושלם"

כתושב קריית שמונה מיום היוולדי, אני מכיר היטב ומקרוב את המרירות כלפי תושבי המרכז, ובפרט תל אביב. כביכול, אנחנו אוכלים כאן קטיושות וטילים זה עשרות שנים, והם מצדם מתמודדים עם קושי מורכב בהרבה: להחליט האם להזמין אספרסו או מקיאטו. זו טענה שאף פעם לא אהבתי. היא שטחית מאוד, מכלילה מאוד (ואני משתדל מאוד לא להכליל), וגם לא לוקחת בחשבון נתון אחד חשוב: הם מתלבטים לא רק לגבי אספרסו ומקיאטו, אלא גם לגבי קפה אמריקנו.

סתם, סתם. ועכשיו ברצינות. ברור שהממשלה צריכה לדאוג לביטחונם של תושבי הצפון, ומובן מאליו שזה צריך לבוא לידי ביטוי גם בתקציבים, משאבים ובכלל יחס שיצמצם את הפערים בינינו לבין תושבי המרכז. אבל זו הממשלה. מצד שני – מה אשמים תושבי תל אביב, ולמה חלק (מזערי) מאיתנו צריך לאחל להם רע? למה תמיד יש אצל חלקים מהצפוניים התחושה ש"הלוואי שייפול טיל גם בתל אביב, רק ככה הם יבינו"?

נכון, יכול להיות שככה הממשלה תבין מהר יותר. אבל מצד שני, למה אם קורה לנו משהו רע – אנחנו מאחלים אותו גם ליהודי אחר? האם יהיה כאן טוב למישהו אם עוד יהודי ימות, עוד משפחה תתפרק? Haven't the Jewish people suffered enough? הרי זה בדיוק מה שהאויבים שלנו רוצים – את הקרע הזה בינינו, את האיחולים ההדדיים-השליליים, את חוסר הלכידות, את הפילוג.

"'למה, איזו אינטרסנטית את, למה את שמחה שיש טילים וכל עם ישראל סובל?'", ציטטה אותה מפורסמת את הטענות שהופנו כלפיה, ומיהרה להשיב: "אז לא, אני לא שמחה על זה שכל העם סובל. אני שמחה על זה שיבינו שעכשיו אף אחד לא בשגרה. כמו שהצפון לא בשגרה – גם תל אביב לא תהיה בשגרה, גם חיפה לא תהיה בשגרה, גם רמת גן לא תהיה בשגרה, וגם פתח תקווה וגם ראשון לציון. סליחה, הצפון פה הוא לא סוג ד', אז זהו, אני מאוד ככה מבסוטה על זה, סליחה שלא רק אנחנו – גם אתם. אין מה לעשות – תהיו חזקים".

אפשר להגיד הרבה דברים על ההיגיון הזה, אבל דבר אחר בטוח – אהבת ישראל לא נודפת ממנו. ואל אותם מתלוננים אני רוצה להפנות שאלה: מה הייתם מרגישים כלפי תושב שדרות שהיה מאחל לכם, בתקופה שבה שדרות הופגזה כמעט מדי יום בקסאמים, שגם אתם תסבלו כדי שלא רק הוא יסבול? אתם עצמכם לא חייתם את השגרה בזמן שתושבי שדרות ועוטף עזה היו כלואים בממ"דים או בבטונדות במשך שעות רבות ביום? 

לכל אחד מאיתנו יש התמודדויות במקום מגוריו. תושבי דרום תל אביב מתמודדים עם פשיעה וסביבה מורכבת, תושבי ירושלים התמודדו עם המון פיגועים בזמנו, תושבי יהודה ושומרון עם פיגועי ירי ודריסה, תושבי חיפה ואזור המפרץ עם זיהום אוויר קשה וכן הלאה. לכל מקום מגורים – הסרט שלו. זה שמישהו סובל – לא אומר שכל השאר צריכים לסבול ביחד איתו. בדיוק להפך – אני שמח שגם כשבאזור הצפון יש מתיחות ביטחונית, אז בשאר חלקי הארץ השגרה מתקיימת כסדרה – לימודים, עבודה, מרכזי קניות וכן הלאה. אם כולם יסבלו ביחד איתנו – זו נחמה מרירה שלא מתקנת דבר.

אז חברים, גם אם יש מלחמה בצפון – אתם מוזמנים להזדהות איתנו (ואני בטוח שאתם מזדהים ודואגים) ואולי גם לקרוא כמה פרקי תהילים. אבל באותה נשימה אתם גם מוזמנים להמשיך את חייכם כשגרה. תמשיכו לעבוד, ללמוד, ליהנות מהשגרה. רק מה, אני לא יודע מה אתם מוצאים באספרסו או מקיאטו. הרי ברור כשמש שאין כמו קפוצ'ינו בינוני עם שכבת קצף מפנקת.