נסיעת מונית עם הנהג ששונא חרדים

רבות נאמר ונכתב על נהגי מונית. יש אנשים שרואים בהם מעין ברומטר של דעת הקהל, יש כאלה שאוהבים לפצוח בשיחות ערות איתם, אבל אני פחות מתחבר לסיטואציה. מעדיף לנוח בנסיעה שבה אני לא נוהג, לנקות את הראש ולדבר כמה שפחות עם אדם שבעוד חצי שעה לא אזכור איך הוא נראה.

אבל הנסיעה ההיא ברחובות ירושלים לא העניקה לי את פריבילגיית השתיקה. לקחתי מונית אל הדירה שבה התגוררנו באותה תקופה (רח' מונבז 3, תודה ששאלתם), והווייז ניווט אותנו דרך אזורים חרדיים, כולל שכונת גאולה. 

"תראה את החרדים האלה", סינן הנהג בזעף, וכבר ידעתי שבנסיעה הזו לא אוכל לנוח כמנהגי בקודש. "משהו בהם מעצבן אותי, ואני לא יודע למה. אולי זה הלבוש השחור, אולי הגלותיות הזו. אני לא פחות יהודי מהם, אתה שומע?".

"אף אחד לא אמר שאתה פחות יהודי", אמרתי ופזלתי לכיוונו. הוא נראה בן 60, מסורתי, עם וריד של עצבים לאורך המצח. "אבל מאיפה התחושות הקשות האלה כלפיהם? מה הם עשו לך?".

הוא הביט בי בחשדנות, שמא אני חרדי בתחפושת. "לא יודע, אומרים שאין להם כסף, אבל כל היום הם נוסעים במוניות!". הערתי שההכללה לא מובנת. מי זה "הם", והאם אין חרדים שנוסעים ברכבת ובאוטובוס? "לא יודע", ענה בקוצר רוח, "אני כל היום מסיע חרדים במונית". אולי בגלל שאתה כל הזמן במונית, הערתי בזהירות.

"אני גם לא מבין את הבילויים שלהם", הטעים, כאילו חיפש סיבות לשחרר קיטור. "כל הזמן אני לוקח אותם לקבר רחל או לכותל המערבי. תגיד לי, אלה בילויים של אנשים נורמליים?".

כמו יהודי טוב, החלטתי להחזיר לו בשאלה משלי. "ובילויים במועדונים זולים, או גלישה 4 שעות ביום בטיקטוק – זה בילוי טוב יותר?", שאלתי. "לפחות הם משקיעים את זמנם הפנוי בתוכן עם משמעות, בדברים שקשורים לקב"ה, שבו גם אתה מאמין, מן הסתם. ובכלל, למה זה מפריע לך? מה היית מעדיף שיעשו במקום זה, שיטוסו לרודוס?".

"לא יודע", לקח נשימה עמוקה ועבר לנושא אחר, "משהו בהתבדלות שלהם מפריע לי. אני מרגיש שהם מרגישים יותר טובים ממני. שלא לדבר על כל הקיצוניים שלהם".

"גם אני לא חובב גדול של קיצוניים", עניתי, "אבל באמת קשה לך להבין למה הם מתבדלים? תראה את הנוער היום – יש בו דברים טובים כמובן, אבל גם המון שטויות, התמכרות למסכים, ניתוק מהמסורת, לבוש חשוף, חומרים ממכרים וכו'. אז למה קשה לך להבין אנשים שרוצים להימנע מכל זה, וגם להעביר את זה לדור הבא?". הוא שתק.

"דיברת על הכותל המערבי, וזה מזכיר לי שלא מזמן הייתי שם עם הבן שלי, זמיר", המשכתי. "כשיצאנו מהרחבה הצבעתי עליה, ושאלתי אותו כמה אחוז מכאן חרדים. הוא העריך שיש בערך 90%. שאלתי אותו – 'תתאר לך שלא היו חרדים בעולם, לא היה צובט לך שהכותל ריק כל כך? בסופו של דבר הם מבקרים שם יותר, עוסקים בדברים שבקדושה, לומדים יותר. למה זה אמור להפריע? בדיוק להפך. אני עצמי לא חרדי אלא בעל תשובה, אבל מבחינתי – מצוין שהם שומרים על הגחלת היהודית כמו שהם מבינים. אז מה רע שיש כמה זרמים בעם ישראל, כמו גם דתיים לאומיים, וכל אחד נותן את הגוון והתרומה הייחודית שלו?".

כאן נהג המונית שינה את הנימה. "אתה יודע מה", אמר אחרי שתיקה קצרה, "תכל'ס החרדים הכי מנומסים מבין הלקוחות שלי במונית. אף פעם הם לא יתווכחו איתך. אנשים באמת טובים", המשיך להכליל בלשון רבים.

"והם לא מכורים לטיקטוק ולריאליטי", הוספתי בחיוך.

"נכון, זה גם חשוב. לא יודע מה אנשים מוצאים בזבל הזה".

הגענו אל היעד. נפרדנו לשלום, והרגשתי שעשיתי כאן קירוב לבבות, שאולי נהג המונית יסתכל אחרת על המגזרים השונים ויפסיק להכליל. שאולי נתתי לו חומר למחשבה.

לפחות עד הנוסע הבא.

גם מחיר השקה מיוחד לספר החדש "50 מפתחות: המדריך הלא-רשמי לחיים", וגם קוד קופון - 50keys - לקוראי העלון. יש כפל מבצעים! חייגו 073-2221250 או היכנסו אל shops.hidabroot.org