עשרה בטבת – עם מאחורי החומה. לאן אנחנו מסתכלים?

עשרה בטבת. עם בדד, מאחורי חומה בצורה.

אולי עדין לא עוסק בלהבין משמעותה –

אבל שם למעלה כבר נגזרה הגזירה,

שעתיד בית ה' ליהפך לחורבה.

כי כשכבר מגיח האויב,

ואותנו מאחורי החומה גודר,

ומאחורי החומה עלינו שומר –

אין שאלה האם אותנו ימגר,

אלא רק שאלה של מתי את רוע לבו אלינו יכוון.

לכן חמור יותר עשרה בטבת בתוקפו מתשעה באב,

חמור יותר המצור מהחורבן העתידי שהביא עמו.

כשם שחמורה יותר הסיבה מאשר התוצאה,

כי ההתעסקות בתוצאה לא מניבה פירות,

בניגוד להתבוננות על הסיבה שבשלה נגרמה כל הצרה,

והתרחשה עלינו כל הרעה.

בכל שנה, בעשירי בטבת, מתכנס לו בית הדין של מעלה ודן בזו הסוגייה –

האם להמשיך החורבן? או שמא הגיעה השעה להעמיד כבר עיר על תילה?

ואם בכל שנה אנו עדין חוזים באותה התוצאה,

הרי שעדיין לא השכלנו להפנות מבטנו אל הסיבה.

בשנה הזו יסתיים צום עשירי בטבת בקידוש, אשר יביא עמו גם הבדלה,

כי עם ישראל חייב לנכס את התובנה שהוא עם אחד, יחיד, נבדל ומיוחד,

ולפעמים צריך מצור וצר וצורר שיגרום ללכידות ולאיחוד לבבות,

שיגרום לנקודה הפנימית שלנו כעם וכיחיד להתגלות.

הלוואי ובזו השנה נפנים ונבין,

נתגבר כארי לשבור חומה בצורה שבנינו אנו,

ושמתוך כך היה נקל גם לאויב לבנות מחוצה לנו...

נשכיל את עצמנו להוציא מהצרה, להוציא מהמיצר ומהצר.

אולי בזו השנה נתקן הסיבה, והתוצאה תמהר בהופעתה.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.