עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של ילדים. והפעם: "לא אירא רע כי אתה עם מדים"

הסיפורים שלכם לא מפסיקים להגיע! הנה כמה שקיבלתי השבוע.

*

הבת שלי, בת שלוש, אומרת "הפתעה לרעך כמוך", במקום ואהבת לרעך כמוך...

*

הבת שלי, בת 4, שרה שיר מהגן על החומשים: "...במדבר וחומש גברים".

*

כשהבן שלי היה במעון, הגננת שאלה: "איך חולבים את הפרה?".

הבן שלי ענה: "לוחצים על הכינים (עטינים) שלה".

*

כשבתי היתה בערך בת 7, היא היתה מצטרפת לאביה (ששירת אז בקבע) בשירת מזמור כ"ז שבתהילים לפני הקידוש, בדבקות מעוררת השראה. לקח לי קצת זמן לקלוט את השיבוש הקל שלה: "גם כי אלך... לא אירא רע כי אתה עם מדים...".

*

טעות מצחיקה של הבן שלי, בן ה-4: יש שיר, "ואולי ואולי בזכות אהבת חינם... יבנה בית המקדש השלישי".

אז הוא שר: "ואולי ואולי בזכות אהבת טחינה... יבנה בית המקדש השלישי".

*

בן השלוש שר לאחיו, בן חודשיים: "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי אח טוב".

*

לבת שלי היה יום הולדת, אז אמרתי לה שתשאל את הגננת אם אפשר להביא עוגה. היא חזרה בצהריים ואמרה שאפשר – אבל רק אם זה בהכשר בד"ץ הילדה החרדית...

*

עוד טעות מתוקה של אותה בת: בראש השנה הארוחה בערב הסתיימה, ואז היא שואלת את כולנו: "מתי 'ובא' מגיע?".

ממש לא הבנו מה היא רוצה, ואז היא שרה לנו, בטון שמסבירים לאנשים שלא מבינים: "בראש השנה תוקעים בשופר, ראש השנה מגיע ובא". ובא צריך להגיע...

*

הכנתי מרק ירקות ואמרתי לילדים ששמתי במרק גם אטריות.

אז הבת שלי אמרה: "אני לא רוצה מרק עם מטריות!".

*

במקרה אחר, אמרתי לילדים שהיום הכנתי מרק עדשים.

אז הבן שלי אמר: "זה נזיד העדשים שיעקב אבינו הכין?".

*

הבת שלי סיפרה שהם למדו על משה רבנו, ששמו אותו בתיבה.

ואז היא שאלה אותי: באיזו תיבה שמו אותו? בתיבה שנח בנה?

*

ה"שמפו נגד קשקושים" מהטור הקודם הזכיר לי סיפור על אחותי הקטנה, טליה, שכבר היום לא כל כך קטנה (בת 19)...

היא הייתה בת שנתיים וחצי, דעתנית ביותר. קילחתי אותה עם שמפו ללא דמעות, ואיך ששמתי לה את השמפו (על השיער!) היא התחילה לצעוק "שורף! שורף!". אז לקחתי את השמפו והקראתי לה: "זה שמפו לא שורף בעיניים".

היא לקחה את השמפו והקריאה באותו טון: "זה שמפו כן שורף בעיניים לטליה".

*

אם כבר, אז יש לנו עוד הרבה סיפורים מצחיקים במשפחה. 7 אחיות, ולכל אחת סיפור משלה.

היינו במרפסת שסיפקה לנו שעות צפייה ארוכות. אחותי אוראל, שראתה משאית בטון שופכת את הבטון, נכנסה הביתה בלחץ: "אמא, בואי תראי, המשאית הקיאה!".

*

אחותי יעל ישבה בהופעה של קרקס וראתה פעלולנית – נערת גומי שעשתה כל מיני אקרובטיקות. כשהפעלולנית ירדה מהבמה, יעל אמרה בבהלה: "אוי, רק שלא יקראו לי עכשיו לבמה לעשות את זה...".

*

תמשיכו לשלוח סיפורים!

הכותבת היא אמא לשישה וסבתא לאביטל ולמנחם מנדל המתוקים, שחקנית, מחזאית ומעבירה סדנאות משחק ואלתור.

אשמח לקבל מכן סיפורים נוספים על טעויות של ילדים ושל בעלי תשובה, למייל: debi@htv.co.i