הדבר הזה שיש למורים הקשישים – ולבינה המלאכותית אף פעם לא יהיה

השבוע התחיל חודש הבינה המלאכותית במשרד החינוך ובאלפי בתי ספר, ומרוב חפירות על העניין מצאתי את עצמי חולם על זה בלילה. בחלומי אני עובד כמחנך באחת מהישיבות התיכוניות שמשתייכת לרשת חינוך מפורסמת, שמתהדרת בטכנולוגיה העילית שלה, ולכן היה לה חשוב כל כך להכניס את מודל "המורה למתמטיקה" הראשון שיבוסס כולו על טהרת הבינה המלאכותית.

עוד חלמתי שהיה לי תלמיד בשם בניה, שכמו יתר חבריו לכיתה לא הפסיק לתהות מול מה בדיוק הוא אמור לעמוד, כאשר מנהל הישיבה בישר לו ולחבריו בחגיגיות שהכיתה שלו נבחרה לפיילוט הייחודי – לראשונה בתולדות הרשת, אמור להיכנס לכיתה שלהם רובוט מיוחד למתמטיקה, המבוסס כולו על AI.

בניה לא הבין מה זו החיה הזו שנקראת רובוט למתמטיקה... כאילו, היצור הזה אפילו לא יודע לצרוח כמו מורה למתמטיקה, אז מה הוא בדיוק אמור לעשות?

ביום הראשון של הפיילוט בניה חזר ראשון מההפסקה, ונעמד בכניסה לכיתה, מבטו מהוסס. לפתע שמע את הרובוט מזמין אותו: "שלום, בניה, קוראים לי מתי, רובוט המתמטיקה החדש. אתה מוזמן להיכנס לכיתה".

"מאיפה אתה יודע איך קוראים לי?", התפלא בניה.

"האמת היא שאני יודע עליך עוד מיליון דברים. גם מה השם של הגננת שלך ומה חלמת אתמול בלילה. למעשה, כמות הידע שיש לי במוח שוות ערך לכל ספרי הספרייה הלאומית".

בניה המופתע התקרב לכיסא שלו והתיישב. לאחר מכן נכנסו יתר חבריו לכיתה, ומתי התחיל להעביר להם את החומר בצורה מדהימה. זה היה השיעור הכי נהדר שהם עברו אי פעם. בהמשך, ובאותה הצורה, בניה עבר שיעור מדהים עם אנג'י, הרובוט לאנגלית, ועם שפי, הרובוט לשפה.

בדיוק באותו זמן התקיימה מחוץ לבית הספר הפגנה סוערת של כל המורים המקצועיים במחוז ירושלים, שהבינו שהם עומדים לאבד את הפרנסה שלהם: "כל מורה הוא גם מחנך", זעקו השלטים, והוותיק שבמורים, מנחם, יהודי יקר עם ותק של שלושים וחמש שנה, בדיוק התראיין ליעל אודם מחדשות 12 ואמר לה בקול כואב: "הם באמת חושבים שרובוט יוכל להחליף אותנו? ומה עם הלב והנשמה?".

בניה הסתכל על מנחם, והלב שלו נצבט. מה המערכת מצפה ממנו לעשות, בגיל שלו? פשוט למצוא עבודה אחרת? ומה לגבי אלפי שעות ההשקעה של מנחם, שהיה מגיע לתלמידים שלו בבוקר ומעיר אותם כדי שיספיקו ללמוד גם לבגרות? ומה לגבי הדמעות שמנחם שפך כשהתפלל על התלמידים שלו? גם את זה ה-AI יכול לעשות? איך בכלל חשמל ודמעות הולכים ביחד?

האמת שאת כל ההפגנה של המורים המקצועיים פספסתי, כי באותו יום מנהל בית ספר קרא לי למשרד שלו, ואמר לי שאני יכול ללכת הביתה מוקדם יותר.

אחרי ההרצה של הרובוטים שהחליפו את המורים המקצועיים, הם רוצים להתחיל בפיילוט שיחליף את המחנכים, אז אני יכול ללכת הביתה. היום אמור להיות היום הראשון...

הרגשתי בחילה. הם באמת יחליפו אותי ב-AI? איך אפשר בכלל לעצב נשמות לפי תוכנה?

כעבור כמה שעות, כשהייתי בבית, מתוסכל, מטפס על הקירות, הטלפון צלצל. זה היה בניה שאמר לי שהוא חיפש אותי בעקבות ההפגנה, כי הוא רצה לדבר איתי ולשאול מה ניתן לעשות.

"נכון, שהרובוטים הרבה יותר יעילים", אמר לי, "אבל הלב כאב לי כל כך. איך אפשר להשליך ככה בן אדם כאילו שהוא חפץ? איך אפשר לעשות לו את זה?".

"נו?", שאלתי אותו: "אז עם מי דיברת אחרי שהבנת שאני לא נמצא?".

בניה סיפר לי שרובוט הבינה המלאכותית, מיכה, שאמור להחליף אותי, ראה אותו הולך מבולבל, ופנה אליו בעצמו.

כשבניה אמר לו שזה לא הוגן להשליך ככה את המורים הוותיקים, ושאיך הם ימצאו עכשיו עבודה, ושזה צעד אכזרי – מיכה, הבינה המלאכותית, ענה לו: "אני מבין את הרגשתך, בניה, אבל בוא ותבין שהמערכת חייבת להתייעל"...

"ואז", סיפר לי בניה בחלום: "מיכה הרובוט פשוט נתן לי עשר סיבות מנומקות להפליא מדוע מנחם, המורה הוותיק, צריך להיות מוחלף מהתפקיד שלו. כולן רציונליות באופן מרשים למדי. הגיוניות באופן מעורר השתאות".

"נו", שאלתי אותו, "וקנית את זה?".

"איפה?", ענה לי בניה. "הרגשתי שזה בדיוק הסיפור של "כשר אבל מסריח". כמו אלו שאוכלים המבורגר עם גבינה טבעונית. זה מותר לפי ההלכה. גם לאכול חטיף בטעם בייקון מותר לפי ההלכה. איך אני יודע? כי גם על זה מיכה הבינה המלאכותית ענה לי שזה כשר ומותר. ובכל זאת, זה מסריח... יש כאן משהו בטעם, בנשמה היתרה, שלא מחליק לי בגרון...".

"ואמרת את זה למיכה, הבינה המלאכותית?", שאלתי.

"לא", ענה לי בניה. "לבינה מלאכותית עוד לא המציאו נשמה יתרה. ואת זה היא בחיים לא תוכל לקחת ממנחם, המורה הישיש, שהתפלל עבור התלמידים שלו".