כל התכנים של משה אילן

ה' נוהג בחסד עם האדם. בתחילה הוא מתריע בצנעה בפני האדם על העבירות שבידו. ה' רוצה את תשובתו של האדם. אך כשהאדם לא מבין את הרמיזות ולא לוקח אחריות על מעשיו, אין עוד תועלת ברמיזות אלו

כאשר לא משוחחים על קשיים ולא מלבנים אותם, קשה למצוא להם פתרון. ממילא, התחושות הלא טובות הולכות ומתעצמות עד אשר הן עלולות לפרוץ יום אחד ברעש גדול

על מנת שיוכל להודות, האדם צריך תחילה לשים לב שמישהו נתן לו משהו. בני זוג עושים טובות רבות זה עם זו. הם משקיעים תשומת לב מרובה שיהיה טוב ונעים בבית, אך לא זוכים להכרה בכך מבני זוגם. מדוע?

המדרש מורה לנו את הדרך שבה יש ללכת על מנת להבין את דברי השני לאשורם: "צריך להתבונן!". צריך לא להגיב מיד, אלא להפוך במחשבתי בדברי השני

לעשות נסים אנו לא מסוגלים, אך להודות מקרב לב אנו בהחלט מסוגלים. נשים לנגד עינינו את הרצון הטוב וההשקעה של בני זוגנו

החלטתם שהבית משתנה מהיום: יותר פרגון, פחות ביקורת וזמן זוגי קבוע. אבל המציאות החזירה אתכם מהר להרגלים הישנים. פרשת משפטים מלמדת איך מתרגמים אידיאל גבוה למציאות מורכבת באמת

אותם יסודות שבונים את האומה וגורמים להשראת השכינה בה, הם אלו שבונים גם את ביתו הפרטי של האדם. גם את ביתו הפרטי של האדם אי אפשר לבנות באמצעים מחריבים

לא תמיד סיבות אמיתיות מניעות את האדם לדחות את דברי חברו החולק עליו, אלא סיבותיו האישיות

יש לך "רשות", כלומר אפשרות אמיתית לבחור איך החיים שלך ייראו. אתה הוא זה שבוחר אם להיות צדיק או להיפך. תפסיק להטיל את האחריות למתרחש בחייך על אחרים, ותיקח את האחריות אליך

לפני שמסתכלים במפריד בין האש והמים, עלינו להתבונן במאחד. הם שניהם שליחים של בורא העולם

האם עמרם גדול הדור לא הבין וידע את כל מה שמרים אמרה לו? וכי יעלה על הדעת שהוא לא שקל את העניין מכל צדדיו?

מדוע נענש יוסף על שהשתדל אצל שר המשקים, ואיך זה קשור להשוואות שאנחנו עושים בינינו לבין זוגות אחרים?

כל דיון חייב שיהיו לו הגבולות שלו, חוקי המשחק שלו. בלי גבולות, הדיון עלול להגיע למקומות לא רצויים. זה דומה לאדם המהלך על גג של בית שאין לו מעקה

לפעמים, מרוב עיסוק בצורכי היומיום, בני הזוג שוכחים שהם עוסקים במשהו גדול – ביצירה רוחנית משותפת של הקמת בית בעם ישראל

לא תמיד הכל הולך למישרין במערכת הזוגית, ויש מה לתקן. אך אם נדע לצאת מהנקודה הפרטית שלנו בזוגיות, ולהסתכל על כל הנפשות הפועלות בבית, נגלה הרבה דברים משמחים בבית

החתונה אינה שיא פריחת האהבה, אלא השורש לאהבה. כלומר, החתונה היא הזמן שבו נקשרים בני הזוג בקשר בל ינתק, אולם זו רק ההתחלה

אדם מן השורה, אפילו גומל חסדים, עשוי היה לא להיות מוטרד כלל מכך שאין אורחים כאשר הוא חולה. בזמנים רגילים הוא שמח לעזור, אך בשעת מחלה, מה הוא יכול לעשות? אך לא זו מידתו של אבי האומה

כשכל אחד מהצדדים מתבצר בעמדתו, בסופו של הדיון הם לא מצליחים לשכנע זה את זו. כיצד אפשר להתגבר על חוסר ההקשבה בין בני זוג?

כאן יכולה להיות "שעתם הגדולה" של בני הזוג. אם הם ישכילו לתת כתף תומכת בשעה זו, שעת המשבר תיחרט כחוויה זוגית ייחודית

הנותן מתנה לחברו יכול לומר לו: "אם תשתמש כראוי במתנתי על פי כל ההוראות, תיהנה ממנה", אך מה פתאום שהחבר ימשיך ויאמר: "אם לא תשתמש במתנתי כראוי – היא תזיק לך"?!