איך אש וברד יכולים לחיות יחד באותו בית? מסר מפרשת וארא

"בעלי ואני שונים כל כך. הוא הגיע מבית שבו קודם כל התייחסו לילדים, ורק אחר כך דאגו לסדר וניקיון. לי זה מפריע מאד. איך אפשר לחיות בבית מלוכלך? גם זה חלק חשוב בחינוך הילדים!".

"אשתי ואני שונים כל כך. היא הגיעה מבית שבו על הכל חייבים לדבר ולדון. לי זה מפריע מאד. מה, אי אפשר 'להחליק' שום דבר? כל דבר צריך להפוך לדיון פילוסופי?!".

איך מתגברים על ההבדלים בין בני הזוג?

אחת המכות שהוכו בהן מצרים היא מכת הברד. נס מיוחד במינו מתרחש במכה: "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" (שמות ט', כ"ד). רש"י הקדוש מסביר מהו הנס: "האש והברד מעורבין. והברד מים הוא! ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם" (שמות ט', כ"ד). שני דברים מנוגדים במהותם, אש ומים, מצליחים לעשות שלום ביניהם, כדי למלא את רצונו של ה'.

המדרש במקום מביא משל להסבר הדברים: "משל למה הדבר דומה? לשני לגיונות (גדודי לחימה) קשים (חזקים) שהיו נלחמים זה עם זה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך, ועשה המלך שלום ביניהם, ועשו שליחות המלך ביחד. כך, אש וברד צהובין (כועסים) זה לזה (על זה). כיוון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים, עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם, והכו במצרים" (שמות רבה, פרשה י"ב).

ה"שם משמואל" (שמות א' עמ' ק"ה) מסביר את עומקו של המדרש. האחדות שנוצרה בין האש למים במכת הברד אינה מקרית, ואינה לשם אינטרס. היא נתנה לנו את היכולת לפגוש את מה ש"מאחורי הקלעים". שם יש אחדות מופלאה בין אש למים, שהרי שניהם שליחים של בורא העולם.

ביום יום אנו פוגשים את האש והמים כשני דברים שונים, ואף מנוגדים זה לזה. אך לפי דברי חז"ל, בשמים הם גרים ביחד, שהרי ה"שמים" מורכבים מ"אש" ו"מים" (אשמים = שמים). כיצד בשמים הם יחדיו, למרות ההבדלים המהותיים ביניהם? ה"שם משמואל" אומר שבשמים מופיע הכוח המאחד אותם – אותו רצון של ה' שברא את האש, ברא את המים, ולהיפך. כלומר, שניהם הם ביטוי לרצונו של בורא העולם.

לפני שמסתכלים במפריד בין האש והמים, עלינו להתבונן במאחד. הם שניהם שליחים של בורא העולם. כשמופיע כוח האחדות שבין האש למים, לא רק שהם לא מכבים זה את זה, אלא שהם מעניקים זה לזה את מה שטוב בהם, ונוצר שיתוף פעולה פורה.

לענייננו – בין כל שני בני זוג ישנם הבדלים. ישנה אפשרות להסתכל רק על השונה והמבדיל. הסתכלות זו מעוררת מתחים וויכוחים, שהרי בהכרח יהיו נושאים משמעותיים שלא יסכימו עליהם. אך אם בני הזוג ישכילו להתבונן על הזוגיות מנקודת מבט ששמה במרכז את מהותם של הנישואים, הם יבינו שחיי הזוגיות מתחילים מכך ש"אנחנו בעצם יחידה אחת". הסתכלות זו מאפשרת לראות קודם כל את הנקודה המחברת, ורק אחר כך את מה שמבדיל.

אם השכלנו לראות את נקודת החיבור והאחדות שלנו, נוכל עכשיו להסתכל בצורה שונה על המבדיל בינינו. במקום להתווכח מי צודק, ננסה להבין את האמת שבדברי השני. ננסה ליצור יצירה משותפת, כאשר כל אחד תורם את חלקו ואת המיוחד אצלו. במקום ויכוח על חינוך ילדים מול ניקיון, נבנה בית שיש בו התייחסות ראויה לילדים והיגיינה ראויה. במקום ויכוח אם "להחליק" או לדבר עד בלי די, נקים בית שיש בו היכולת "להחליק" מדי פעם את הנאמר, ומצד שני נלמד להאריך בדברים במקום הראוי.

לא ויתור יש פה, אלא צירוף של דברים אמיתיים למשהו גדול יותר – הבית שלנו!