זוגיות ושלום בית
רצינו זוגיות מושלמת. אז למה כל ההחלטות היפות קרסו תוך 24 שעות?
החלטתם שהבית משתנה מהיום: יותר פרגון, פחות ביקורת וזמן זוגי קבוע. אבל המציאות החזירה אתכם מהר להרגלים הישנים. פרשת משפטים מלמדת איך מתרגמים אידיאל גבוה למציאות מורכבת באמת
- משה אילן
- פורסם כ"ה שבט התשפ"ו

"זהו. ברוך ה', סוף סוף עשינו את זה. ישבנו יחד ופעם אחת ולתמיד קיבלנו החלטות רציניות. מהיום רק מילים מפרגנות, חיוכים ומתנות. כל שבוע לפחות ערב אחד בשביל עצמנו. כמובן, לא צריך לציין שאין יותר ביקורות או טענות. בעזרת ה', מהיום זה פשוט תענוג לגור בבית שלנו! אך... למה הצלחנו לעמוד בקושי יום אחד בכל ההחלטות הכל כך יפות שקיבלנו?! הרי התכוונו באמת שהכול יראה אחרת! האם אין אפשרות להפוך את החיים לטובים יותר?".
פרשתנו עוסקת בעניינים רבים, וביניהם בדיני החובל בחברו. עונשו של העוקר לחברו את עינו: "עין תחת עין" (שמות כ"א, כ"ד). התורה אומרת לנו שעונשו הוא עקירת עינו. חז"ל (מסכת בבא קמא דף פג עמוד ב') מסבירים לנו שאין הכוונה לעקור את העין בפועל, אלא לשלם ממון בסכום השווה לערך של העין. חז"ל מפרשים את הפסוק שלא כפשוטו, על סמך המסורת שבידם.
חז"ל מסבירים לנו מהו הפרוש האמיתי של העונש הכתוב בתורה – כסף. מדוע אנו צריכים שחז"ל יגלו לנו זאת? היה פשוט יותר שהתורה עצמה תפרש את דבריה, ותכתוב שהעונש הוא תשלום כסף, ולא עקירת עינו של הפוגע. מדוע התורה כותבת "עין" כאשר אין הכוונה כלל לעין, אלא לכסף? לכאורה, צורת כתיבת הדברים בתורה מסבכת את הבנת דבריה ללא צורך.
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל מסביר את הדברים על פי משל המופיע בספר הזוהר (זוהר ב', כי תשא ק"צ, ב'). משל לבן שעשה מעשה גרוע ביותר, וראוי לעונש כבד ביותר. אביו מאיים להכותו, כראוי לו לפי מעשיו. אמו של הילד מגוננת עליו ואומרת שהילד חלש ולא יוכל לספוג עונש כזה. האם ממשיכה ואומרת שהיא תדאג להעניש את הילד כראוי למעשיו, אך לפי היכולת שלו לעמוד בעונש.
האב והאם פועלים יחדיו. יש ביניהם תמימות דעים ושלום בית. אין פה מחלוקת חינוכית. גם האב לא התכוון בפועל להעניש את הילד בעוצמה הראויה למעשה, אלא שכל אחד מייצג צד אחד בחינוך הראוי לילד. האב מראה לילד את חומרת המעשה שלו. משלימה אותו האם בכך שהיא יודעת כיצד "לתרגם" את העונש ולהעניש את הילד – מצד אחד, כראוי לו, ומצד שני, לפי כוחו. האב והאם משלימים. כך הילד יבין את חומרת מעשיו, ויקבל את עונשו לפי יכולתו.
מכאן לפירוש הפסוק. הרב קוק מסביר שהתורה כתבה שיש לעקור את עין הפוגע, כי באמת חומרת המעשה היא כזו שהיה ראוי לעקור את עינו של האדם כעונש. באו חז"ל, וברוח קודשם ידעו כיצד "לתרגם" את חומרת העונש שמגיע לאדם כך שיתאים לחולשת האדם והעולם הזה. הם ידעו כיצד לממש את האמת הגדולה שמופיעה בתורה שבכתב, בעולמנו המצומצם.
לענייננו – אנו לא חז"ל, ולצערנו אין לנו רוח הקודש שלהם. אך עקרון אחד נוכל ללמוד מהדברים: העולם הוא מורכב. מצד אחד, יש לנו רצון לדברים גדולים ואידיאליים, ומצד שני, המציאות מורכבת, ולא קל לממש את השאיפות הגדולות. הפרשה מלמדת אותנו שיש למצוא את הדרך להוריד את הדברים ולהצליח לממש אותם בעולם המורכב שלנו. הדבר אפשרי בהחלט, אך דורש תשומת לב, תבונה ועבודה.
שני הדברים צריכים להיות אצלנו. מצד אחד, צריכה להיות כל הזמן ציפייה שהזוגיות שלנו תתקדם ותתעלה, ומצד שני צריך לדעת שהמציאות לא כל כך פשוטה, כך שתספיק ההחלטה לשנות וזהו. על מנת לשנות באמת, צריך להיות רצון אמיתי לשנות מצד אחד, והכרה עמוקה ורחבה של המציאות מצד שני. צריך לדעת מה יאפשר לנו לעשות את השינוי, ומה יפריע לנו. זוהי דרך ארוכה יותר, אך בוודאי קצרה יותר, להגיע לזוגיות המיוחלת.
מתוך הספר "ביחד לאורך הפרשות" מאת משה אילן, עו"ס ויועץ זוגי. לתגובות: ilanml12@gmail.com




