אם הוא אומר משהו לא הגיוני – כנראה שלא הבנת אותו! מסר מפרשת לך לך

קורה לא אחת שזוג מנהל דיון. כל אחד מרצה את דבריו בהגיון רב ובשפה ציורית. הדיון הולך ומתלהט, כאשר כל אחד מהצדדים מתבצר בעמדתו. כמובן, בסופו של הדיון הם לא מצליחים לשכנע זה את זו.

כיצד אפשר להתגבר על חוסר ההקשבה בין בני זוג?

*

הפרשה מספרת על בשורת הולדת יצחק. הקב"ה מתגלה לאברהם אבינו, ומבשר לו שייוולד לו ולשרה בן, למרות זקנתם.

תגובתו של אברהם היא צחוק: "ויפול אברהם על פניו ויצחק..." (בראשית י"ז, י"ז). צחוקו של אברהם אבינו הוא צחוק של אמונה בה' ובהבטחתו. כפי שמתרגם תרגום אונקלוס במקום – "וחדי" (שמח). מסביר רש"י (י"ז, י"ז) – "שאברהם האמין [שהדבר יקרה ולכן הוא] ושמח". אברהם אבינו יודע ומאמין שאם ה' הבטיח להם בן, למרות זקנתם הם יולידו.

בפרשה הבאה נפגוש את הצחוק מופיע בשנית. הפעם זו שרה שצוחקת בשומעה את הבשורה: "ותצחק שרה בקרבה לאמר..." (בראשית י"ח, י"ב). בניגוד לאברהם, צחוקה של שרה מביע חוסר אמון שאכן תזכה לבן (רש"י בראשית י"ז, י"ז).

איזו גישה צודקת יותר – המאמינה לבשורה, או זו שלא?

לכאורה, התשובה על השאלה היא ברורה. אברהם אבינו מביע בצחוקו את האמת הפשוטה. בורא העולם יכול לעשות כל אשר ירצה, ולכן ודאי שהבטחתו תתקיים.

אם הדברים פשוטים כל כך, כיצד יכול להיות ששרה אימנו לא האמינה להבטחת הבורא?

עונה ה"ספורנו": "שחשבה שהיה דבר המלאך ברכת נביא בלבד... לא נבואה ושליחות הא-ל יתברך. וחשבה שלא יושג זה בזקנים בברכת שום נביא. כי אמנם להשיב הבחרות אחרי הזקנה הרי הוא כתחיית המתים, שלא תהיה זולתי במצוות הא-ל פרטית או בתפלה משגת חן מאיתו" (בראשית י"ח, י"ב).

כלומר, שרה שמעה את בשורת הולדת יצחק מפי מלאך (בניגוד לאברהם, ששמע את הבשורה מה'). ה"ספורנו" מסביר שהיא חשבה שהמלאך מברך אותה שתזכה לבן, ולא מנבא את אשר יקרה בעתיד. שרה ידעה שכדי שזה יקרה, היא צריכה לחזור ביולוגית להיות כאישה צעירה, ותהליך שכזה הוא כתחיית המתים. וכפי שתחיית המתים אפשרית רק בצווי הבורא, ולא בברכת נביא, כך גם האפשרות שהיא תלד.

אברהם אבינו ושרה אמנו מראים כל אחד צד אחר של האמת. שרה אמנו מפגישה אותנו עם חוסר האפשרות שייוולד להם בן בדרך הטבע, גם אם איש קדוש כנביא יברך אותם, ואברהם אבינו מפגיש אותנו עם האמונה המוחלטת שאם ה' אמר – זה יקרה (דבר ששרה אמנו האמינה בו בכל לבה).

לכאורה, הצחוק שלהם שונה, ומביע התייחסות הפוכה לאותו מקרה, אך האמת היא שהצחוק שלהם חושף בפנינו שני צדדים אמיתיים של אותו אירוע. שני צדדים שמשלימים זה את זה ומעצימים את גודל הנס של הלידה. דווקא צחוקה של שרה הוא זה שמדגיש עד כמה נס הלידה הוא פלאי.

במבט ראשון, תגובתה של שרה נראית כמביעה חוסר אמון בהבטחת ה'. אך עיון מעמיק יותר הראה את ההיפך, וגילה לנו את האמת שבדבריה. דווקא גישתה, שאומרת עד כמה הדבר בלתי אפשרי בדרך הטבע, מדגישה את גודל אמונתה ביכולתו המוחלטת של בורא העולם – אם ה' אמר, גם המתים יחיו וגם היא תלד למרות זקנתה, אלא שפה היא לא ידעה שה' הבטיח.

למדנו מהפרשה שכדי למצוא את האמת שבדברי השני, יש להעמיק ולהבין מה הוא אומר. גם אם בתחילה הדברים נראים חסרי הגיון ואמת, הקשבה ותשומת לב יחשפו בפנינו את ההיגיון והאמת שבדבריו.

לענייננו – אמנם אני ובן זוגי רחוקים שנות אור מרמתם הרוחנית של אבותינו, וממילא מהביטחון שיש אמת בדברי בני זוגנו, ובכל זאת נוכל ללמוד מדוגמה זו כיצד יש להתייחס לדברי בני זוגנו.

דיונים בין בני זוג עלולים להסתיים בחוסר הסכמה. פעמים שחוסר ההסכמה נובע בעצם מחוסר הבנה מה בן הזוג אמר. אם ישנה חוסר הבנה לנאמר על ידי בן הזוג התוצאה היא – "אין סיבה שאסכים איתו ואפעל מתוך התחשבות בדעתו". על-מנת להבין מה הוא אמר, עלינו להיות קשובים לדבריו.

כיצד נהפוך קשובים יותר לדברי בני זוגנו?

היכולת להקשיב מתחילה מהאמון שבני זוגנו מדברים "לעניין", גם אם ממבט ראשון לא כך נראים פני הדברים. אם נפנים שכל אחד מאיתנו אוחז בידו צד של אמת, לא נמהר לפסול את דברי השני, ואף נשתדל להיות קשובים ולחפש את ההיגיון והצדק במה שהוא אומר.

כבוד לבן הזוג והידיעה שהוא אדם שקול, מוסרי וטוב, יובילו אותנו למסקנה החד משמעית שאם הוא אומר משהו – בהכרח יש בזה הגיון,אחרת מדוע הוא אומר זאת!? גישה חיובית זו תפתח את לבנו להאזין לו ולחפש את האמת שבדבריו (לא חייבים להסכים איתה). בן הזוג שלנו הוא לא שיכור, ח"ו, המדבר בחוסר הגיון, אלא, כפי שאמרנו, אדם מן היישוב שראוי להקשיב לדבריו.

אם שמענו עד תום את דברי בני זוגנו ולא מצאנו בהם הגיון – זהו סימן מובהק שלא הבנו את דבריהם, כי בהכרח יש טעם ואמת בדבריהם, אלא שאנו עדיין לא נפגשנו איתם. אם לא מצאנו אותם, נבקש מבני זוגנו לחזור על דבריהם, ואף לפרט אותם, עד שנמצא את מבוקשנו – האמת שבדברי בני זוגנו.

בית שהאזנה אמיתית היא מנת חלקו, יאפשר לכל אחד להביע את עמדתו בצורה ברורה וללא חשש. הקשבה אמיתית תאפשר בשלב הבא דיון פורה וממצה.

משה אילן הוא עו"ס ויועץ זוגי, מחבר הספר "ביחד לאורך הפרשות".