למה אני תמיד בטוח שמי שמתווכח איתי טועה? מסר מפרשת בשלח

בני זוג מנהלים שיחות. חלקן שיחות נעימות וקולחות, וחלקן שיחות משמעותיות שלא תמיד זורמות למישרים.

לפעמים בני הזוג מביעים כל אחד את עמדתו, אך ללא הסכמה יתרה. הם מרגישים שההיגיון והצדק לצידם, ואינם מבינים את ההתעקשות של בני זוגם לא לקבל את האמת.

כיצד נצליח לפתח הערכה וליחס חשיבות למה שאומרים בני הזוג שלנו?

מלחמת ישראל בעמלק מתוארת בסוף הפרשה. משה רבנו שולח את יהושע למצוא לוחמים ראויים למלחמת ה' בצורר העמלקי: "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק"... (שמות י"ז, ט'). חז"ל למדו הדרכה רוחנית מדבריו אלו של משה רבנו, שהשווה בינו לבין יהושע תלמידו: "רבי אלעזר אומר: יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חברך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים" (פרקי אבות ד', י"ב).

המשנה מדריכה אותנו לכבד את הסובבים אותנו יותר מכפי ערכם האמיתי. את התלמיד צריך לכבד כחבר, את החבר כרב וכו'. מדוע יש לכבד אנשים יותר מהכבוד הראוי להם? הרי זהו תלמידי, מדוע אכבדהו כחברי?! מדוע עליי לכבד את חברי כרבי?!

בעל "תפארת ישראל" על המשנה כותב פירוש שמבאר את הדברים. מג' טעמים רגיל אדם לדחות, ללא סיבה עניינית, את דברי החולק עליו. נביא פה שתים מהסיבות שהוא מונה: א. מפני שהאיש החולק עליו הוא קטן ממנו בחשיבותו. לכן, אף על גב שנראה יותר שהחולק עליו צודק, ידחהו בקש, כלומר ללא סיבה אמיתית. ב. כשהאיש החולק עליו שווה לו בחשיבותו, וגם בדבר זה שהם חולקים עכשיו, סברתו וסברת חברו שקולות. כלומר, אפשר לומר כדעתו ואפשר לומר כדעת חברו. למרות זאת, הוא יתאמץ להוכיח שהוא הצודק. כל זאת בגלל שהוא חושב בלבו: "מה עדיף חברי ממני? ולמה אודה לו שהוא צודק, ולא הוא לי."?

העולה מדברי ה"תפארת ישראל", שלא תמיד סיבות אמיתיות מניעות את האדם לדחות את דברי חברו החולק עליו, אלא סיבותיו האישיות. חוסר מוכנות להודות שחברי מבין את הדברים טוב ממני, ודאי אםחברי קטן ממני בחשיבותו או בחוכמתו, היא המוטיבציה האמיתית לדחיית דבריהם. מסיים ה"תפארת ישראל" ואומר שהמשנה לימדה אותנו מה התרופה למחלה זו: "שכל המתעסק עם חברו, יחשיבנו לאותו אדם במדרגה יותר גבוה מאשר הוא באמת. תלמידו יחשיב כרעו (חברו), ורעו כרבו, ורבו יחשיב כאילו הוא יותר מאדם" ("יכין" אות סט). על מנת לאזן את התכונה הטבעית של אדם לדאוג לכבוד עצמו, מוטל על האדם לתת חשיבות יתירה לחברו יותר ממה שהוא באמת. ממילא, הוא ייתן גם חשיבות יתרה לדבריו. כך יוכל לשפוט את הדברים ביתר אובייקטיביות.

לענייננו – צריך להיות אמיתיים, להסתכל לעצמנו בעיניים ולחשוב מדוע נראה לנו ברור שאנו הצודקים, ואילו בני זוגנו הם הטועים. עלינו להבין שלפעמים התחושה שבן הזוג "לא מבין דבר" אינה מתחילה מתוכן דבריו, אלא מהצורך שלי לשמור על כבודי ולהיות צודק. לא נעים ולא קל לחשוב שאולי אני הוא זה שלא צודק, או שצודק חלקית. כדי להעריך יותר את תוכן דברי בן זוגי, כדאי לחשוב כיצד הייתי רואה את תוכנם של הדברים לו יצאו מפי רב חשוב, או אדם אחר שאני מעריך. סביר להניח שערכם של הדברים הנאמרים היה עולה עשרת מונים.

ננסה לתת לבני זוגנו חשיבות יתרה, וממילא גם לדבריהם, ואז נוכל להתייחס לתוכן דבריהם בצורה מכבדת יותר. נתינת חשיבות זו תאפשר לראות את האמת והצדק שנמצאים במה שאומרים בניזוגנו.

נתייחס בכבוד הראוי לדברי בני זוגנו, דבר שעתיד לעורר כבוד הדדי האחד לדברי זולתו. זו סגולה לשלום בית ולהצלחה בחיים!

מתוך הספר "ביחד לאורך הפרשות" מאת משה אילן, עו"ס ויועץ זוגי. לתגובות: ilanml12@gmail.com