מה עושים כשמקבלים מתנה שאנחנו לא רוצים? מסר מפרשת ויקהל

בני זוג שמחים להעניק אחד לשני. יש אחד שאוהב להעניק פרח ואחר אוהב לכתוב מכתב מפרגן. אחד ישלח הודעה כתובה ואחר יקנה ספה. אגרטל יפה או ספר גם הם נמצאים ברשימת המתנות. מדי פעם, למרות רצונו הטוב של הנותן, המקבל מרגיש שזה ממש "הדבר האחרון" שהוא צריך, או "למה הוא לא התייעץ איתי לפני שהוא קנה לי משהו?". תגובה שכזו, המביעה את תחושת חוסר שביעות הרצון מהמתנה, משאירה טעם לא נעים אצל הנותן, אך גם אצל המקבל.

מה עושים כאשר מקבלים מתנה שלא כל כך רוצים?

הפרשה מתארת את נדבתם של בני ישראל לתרומת המשכן: "...וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה אֵת כׇּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" (שמות ל"ו, ג'). עם ישראל מלא רצון טוב לתרום להקמת המשכן. הם מביאים עוד ועוד תרומה, עד אשר העוסקים במלאכה מבקשים את הפסקת התרומות: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה'..." (שמות ל"ו, ה'). משה רבנו נעתר לבקשת העוסקים במלאכת הקודש של הכנת כלי המשכן. הוא מעביר כרוז במחנה המורה על הפסקת הבאת התרומות להכנתכלי המשכן.

הפרשה הזו מסתיימת בפסוק שמסכם את תרומתם של בני ישראל: "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכׇל הַמְּלָאכָה... וְהוֹתֵר" (שמות ל"ו, ז'). מלאכת הבאת התרומה הספיקה לכל מלאכת הכנת המשכן ואף להותיר (על פי פירוש רש"י במקום.(

הפסוק מציין שמלאכת ההבאה הייתה גם "דים", וגם "והותר". "אור החיים" הקדוש מקשה על הפסוק: "דים" ו"הותר" הם שני דברים הפוכים. אם דים, כלומר עשו כפי שצריך, אז אינו הותר, כלומר יותר מדי. ואם הותר – אז אינו דים... ועוד אומר ה"אור החיים" הקדוש, שלא היה צריך לכתוב "דים", אלא היה מספיק לכתוב "והמלאכה היתה הותר", כי אם יש יותר מדי, ודאי שיש כמה שצריך, ולא היה צריך לציין זאת.

מתרץ "אור החיים" הקדוש, שכיוון שבני ישראל הביאו יותר ממה שהיה צריך, הקב"ה חש לכבודם של כל מי שטרחו והביאו, שעלולים להיפגע אם לא ישתמשו במה שהביאו כתרומה למשכן. ולכן נעשה נס, ואף על פי שהיה יותר מדי – בכל זאת היה שימוש בכל התרומה שהביאו בני ישראל, ולא היו תרומות מיותרות.

"אור החיים" הקדוש מאיר פה נקודה מופלאה. ה', באהבתו את עמו, עושה נס על מנת שאף אחד לא יפגע! אף על פי שהעם הביאו יותר מהדרוש למלאכת המשכן, קורה נס ושום דבר לא מיותר. מצד אחד, העוסק במלאכת יצירת כלי המשכן מקבל כשיעור הראוי למלאכה ולא יותר, ומצד שני, שום דבר לא נשאר מיותר! כל נדבתם של עם סגולתו של בורא עולם משמשת לבניית המשכן. זהו פלא, שהמועט מכיל בתוכו את המרובה. כל זה נעשה בשביל כבודם של עם ישראל. כדי שאף אחד מהמתנדבים לא ייפגע שלא ישתמשו במה שהביא.

לענייננו, קורה שאנו מקבלים מבני זוגנו לא את מה שהיינו רוצים לקבל. אנו יכולים להתמקד באכזבה שלנו ולהטיח דברים בנותן, אך אין זה ראוי. במקום זאת עלינו להתמקד בעצם הרצון הטוב שלהם להעניק לנו. רצון שמביע אכפתיות ואהבה. נלמד מדרכיו של בורא העולם, שחש לכבודם של עם ישראל המתנדבים. ה' עושה נס רק על מנת לכבד את עם ישראל, שכה טרחו והביאו בשמחה את תרומתם. לעשות נסים אנו לא מסוגלים, אך להודות מקרב לב אנו בהחלט מסוגלים. נשים לנגד עינינו את הרצון הטוב וההשקעה של בני זוגנו, ונגיב כראוי, על מנת לכבד את מה שעשו בשבילנו!

כדאי למצוא הזדמנות אחרת ולשתף את בני זוגנו במה שהיינו שמחים לקבל. הדבר יקל עלינו לקבל את מה שאנו חפצים בו, ואף יקל על הנותן לדעת מה הוא יכול לתת, שירנין את לב בן זוגו.

מתוך הספר "ביחד לאורך הפרשות" מאת משה אילן, עו"ס ויועץ זוגי. לתגובות: ilanml12@gmail.com