"למה את לא מנהלת את הבית כמו אחותך?!". מסר מפרשת מקץ

זוג חי לו את חייו בנחת, אך משהו מעיב על ההרמוניה שבביתם. מדי פעם נשמעות הערות בסגנון: "אצל הכהנים תמיד מסודר,"! "יוסי גיסי תמיד מתקן את כל מה שאשתו צריכה, ובזריזות!", או "ראית איך שולה אחותך מצליחה להתארגן עם כל עשרת הילדים שלה, להיות עורכת דין וגם להיות אישה נינוחה."!? אמירות שכאלו משאירות את בן הזוג המבוקר או את הזוגיות שלנו עם תחושה של "לא מוצלחים מספיק".

איך נצליח להוציא את סוג האמירות הזה מהבית?

הפרשה פותחת ומספרת על שחרורו המפתיע של יוסף מבית האסורים. לאחר שישב בכלא במשך שתים עשרה שנה, לפתע הוא מוזמן לשיחה עם המלך האדיר ביותר של העולם הקדמון, עם מלך מצרים – פרעה. שיחה, שכידוע, הובילה למינויו של יוסף לסגנו של פרעה.

"מדרש רבה" במקום מתעכב על מילות הפתיחה של הפרשה: "ויהי מקץ שנתיים ימים". מדוע התורה מדגישה דווקא את השנתיים האחרונות של ישיבתו של יוסף בבית האסורים? עונה המדרש: "...אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" (תהילים מ') – זה יוסף!...על ידי שאמר לשר המשקים 'זכרתני' 'והזכרתני' נתווסף לו שתי שנים"... ("בראשית רבה" פרשה פט).

המדרש אומר שיוסף חטא בכך שביקש את עזרתו של שר המשקים. בבקשה זו הוא הראה חוסר ביטחון בבורא העולם שישחרר אותו מכלאו, ושם את מבטחו בבני תמותה. עונשו היה מידה כנגד מידה. על כל פעם שביקש שיזכור אותו ("זכרתני", "והזכרתני") נגזרה עליו שנה של שכחה מצד שר המשקים, וממילא עוד שנה בכלא.

דברי המדרש מפליאים. לכאורה, המדרש סותר את דברי עצמו. בפתיחת דבריו המדרש מתאר את יוסף: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו", כאדם שכל כולו ביטחון בה', אך מיד אחר כך הוא מתאר את יוסף כחסר ביטחון בבורא עולם – שהרי זה היה חטאו! כיצד מסתדרים התיאורים ההפוכים של יוסף יחדיו?

מסביר ה"שם משמואל" (בראשית, עמוד קל"ג, טור ימני) – אדם רגיל שהיה מתנהג כיוסף, היתה זו השתדלות ראויה, שהרי אין לאדם לסמוך על הנס, אלא הוא צריך לפעול כדי להציל את עצמו. אך אצל יוסף הסיפור הוא אחר לגמרי. דווקא בגלל שהוא מאמין גדול בקב"ה – שביטחונו מוחלט שה' יציל אותו, כפי שמתאר אותו המדרש - כל השתדלות שהיא, גם הקטנה ביותר, היא מעשה לא ראוי. השתדלותו של יוסף היא חסרון בגלל מעלתו המיוחדת! המדרש אומר, שהעונש היה על כך שיוסף לא שמר על הצדיקות המיוחדת שלו – ביטחון מוחלט שה' יציל אותו ללא כל מעשה מצידו.

נלמד מדברי המדרש שעל האדם לשמור על המדרגה שלו. אל לבוטח כיוסף להשתדל על מנת להינצל, אך מצד שני אל לו לאדם הרגיל, שלא הגיע למדרגת יוסף, להימנע מהשתדלות. לפי מדרגת הביטחון שלו זה יחשב לו כעבירה. כל אחד והמקום שלו בחיים.

לענייננו - כל משפחה והמיוחדות שלה. כל זוגיות והאופי שלה. קל מאד להסתכל החוצה להגיד מה קורה אצל השכנים, קרובי המשפחה והחברים. אך הפנית העיניים החוצה אינה נכונה ואינה אמיתית. דבר ראשון, אנחנו לא באמת יודעים מה קורה אצל השכנים. רק נדמה לנו ש"הדשא של השכן ירוק יותר". דבר שני, גם אם באמת היינו יודעים מה קורה אצל השכנים – הבית שלנו, על כל מה שמרכיב אותו, הוא סיפור אחר לגמרי. הוא סיפור אחר של אהבה ויצירה ששייכת לנו, עם כל מה שאנחנו, לטוב וגם למוטב.

אל לנו להסתכל על התמונה החלקית, אלא על התמונה השלימה. יכול להיות שגיסתך מאורגנת יותר, אבל התחתנת עם אשתך בגלל המעלות שלה, לא!? האם באמת אנחנו שמים לב לכל הדברים הנפלאים שיש לנו בבית לפני שאנו רצים להסתכל על אחרים?

היכולות של כל זוגיות הן שונות. הצרכים, הרצונות והאישיויות של בני הזוג שונים מזוג לזוג. ממילא, התפקיד של כל בית שונה! כיוון שהזוגיות היא שונה מזוג לזוג, היא תיראה ותתפקד בצורה שונה. במקום להסתכל החוצה, נפנים שזהו ביתנו, ונתחיל לעבוד על מנת להעצים את הטוב והנפלא שיש לנו!

מתוך הספר "ביחד לאורך הפרשות" מאת משה אילן, עו"ס ויועץ זוגי.