הורים וילדים

מבלי להעניש ולהתווכח: רעיונות פשוטים למשחק ופעילות שיעזרו לילדים תזזיתיים להירגע ולהפחית מתח

דרך צחוק, דמיון וזמן בילוי משותף - משחקי משפחה פשוטים מלמדים ילדים להקשיב, להתחשב ולראות את העולם גם מהצד של האחר. כך תעשו זאת נכון

לא צריך במה, פרסים או "הישגים גדולים" - לפעמים פעילות פשוטה, מותאמת גיל, יחד עם עידוד נכון, עושה את כל ההבדל בביטחון של ילד

עיניים מדברות: למה קשר עין, אפילו קצר, בזמן שיחה עם הילדים - חשוב כל כך להתפתחות הרגשית שלהם וליצירת קרבה אמיתית

בגיל ההתבגרות הכול נעשה מורכב יותר. המתבגרים חדים יותר, מודעים וחשדניים מול כל ניסיון להשפעה. ובכל זאת, גם הם מגיבים טוב יותר לכלים עקיפים

אחרי הדלקת הנרות ביקשנו מהילדים דבר אחד - והתוצאה ריגשה אותנו עד דמעות: שעה אחת של ישיבה משותפת סביב נרות החנוכה פתחה את הלבבות של כולנו

10 רעיונות כיצד ניתן להפוך את רגעי הדלקת נרות חנוכה לחוויה רוחנית ומשפחתית, שתותיר חותם בלבבות לאורך שנים. אז איך משתפים את הילדים בהדלקה, ומה עושים ליד החנוכיה?

בלי סבלנות אין חינוך: זו התשתית שמרגיעה את הילד, מאפשרת השפעה אמיתית, ויוצרת בית שבו אפשר באמת לגדול יחד, בכל יום מחדש

7 עובדות מהרב וולבה על חינוך שמגלות להורים איך ליצור קשר עמוק, להציב גבולות בנחת, להבין את נפש הילד ולבנות בית רגוע ואוהב באמת

כמה פעולות יומיומיות פשוטות יכולות להפחית סיכונים, למנוע תאונות וליצור סביבה בטוחה עבור הילדים. כך תיישמו הרגלי בטיחות קלים שיחזיקו מעמד לאורך זמן וישמרו על הבית מוגן

העומס, הרעש והמרדף היומיומי כמעט משכיחים מאיתנו משהו בסיסי ופשוט, שמסוגל לחולל שינוי של ממש בבית. הטיפ ההורי הזה ישנה לכם את האווירה המשפחתית ויעצים את הקרבה עם הילדים

כדי להתמודד עם המציאות המורכבת הזו, יש צורך במערך תמיכה כולל ורב-מערכתי. אבל גם אתם, ההורים, יכולים לעשות הרבה, בבית שלם

מתחת לכותרת הספר "בוסר המלאכים" של הרב דן טיומקין כתובה שורה אחת: "ארגז כלים להורי המתבגר". שורה שלא מבטאת מספיק את מה שהספר הולך להעניק לכם. לא מדובר בארגז - מדובר במכולה. "בוסר המלאכים" הוא ספר חובה לכל הורה, וההשפעה שלו תלך אתכם עוד שנים קדימה

הילדים שלנו מרגישים את זה ראשונים. כשהם נרדמים מאוחר, קמים מוקדם, מתעוררים שוב ושוב. חשוב לציין, זו לא בעיה, זו תגובה טבעית של הגוף לשיבוש בסדר היום. מה אנחנו יכולים לעשות?

כהורים לילדים עם רגישות גבוהה אנחנו מתמודדים לא מעט עם תחושת אי ודאות: באיזה מצב רוח הוא יחזור מבית הספר ואיזה מן אחר-צהריים יעבור עלינו?

האם הבת שלי הרגישה את מה שהרגשתי כשנכנסה יחד איתי לעזרת הנשים? האם היא חוותה את אותה תחושת פליאה נוכח המתיקות האינסופית הזו? נוכח החיבוק הכמעט מוחשי שעוטף אותך שם? אני באמת לא יודעת

השבוע הזזנו את השעון. כולם מדברים על זה, אבל כמעט אף אחד לא מדבר על מה שהשינוי הזה עושה בגוף של הילד

אין שום דבר מרגיז במה שאמרו לכם, אלא אם כן בחרתם להתרגז. אז איך משנים את הפרשנות שלנו לאירועים שקורים לנו?

ראש השנה המתקרב בצעדי ענק הוא הזדמנות פז להכין עם הילדים לוח מעשים טובים, וללמד אותם בשפה שלהם את המשמעות הקדושה והנעלה של היום הזה

ומה אמא חכמה יכולה לעשות עם כל זה? 7 טיפים פשוטים שהופכים בלגן להזדמנות