הורים וילדים

מוישי רפאלי גדל בבית חרדי טרום עידן המדיה. לאחר נישואיו, כמו רבים אחרים, הוא ואשתו עבדו במשרה מלאה, והמסכים לילדים נכנסו לתמונה ויצרו בעיה. ייעוץ שלקחו שינה את חייהם, ומאז רפאלי רואה שליחות בחנות הצעצועים שהקים, ופונה להורים שיקדישו מזמנם למשחק עם ילדיהם. ראיון עם אומץ לב

הילדים שלנו צריכים קשר קרוב ואמהי, והקשר הזה הוא בסיס חשוב ומשמעותי בחייהם בהרבה תחומים. חוה שמילוביץ מסבירה

עכשיו שהכל היה כאן מולי, מתחת לאפי, אני מבינה היטב את הכיוון ואת הדברים ואני מחליטה, לא עוד! אנחנו נלך ונבדוק, נחפש ונחקור עד שנמצא מזור, מרפא ללבו ולגופו הקטן של הילד האהוב שלי

יבוא יום והאישה הצעירה תהפוך לחמות, תתחיל לחתן ילדים. איזה מודל של חמות יעמוד לחני מול העיניים? איך היא תגיב לכלותיה ולילדיה הנשואים?

שני שין, אמא לילד בעל תסמונת מיוחדת, משתפת בטור חדש ונוגע את המסע אל האבחון וממנו. טור ראשון בסדרה

מה מתאים לעשות בזמן של מלחמה, ומה לא מתאים? על יחסי הורים וילדים בזמנים מתוחים

אני טיפוס שקט ורגוע, בעלי אנרגטי ורועש. מה טוב יותר לילדה שלנו?

מה עושים עם ילדה שלא רוצה לרדת למקלט, מה עושים כשפוחדים להתקלח, ומה עושים כשאחד מבני הזוג בוחר להישאר מחוץ לממ"ד? מקבץ תשובות לשאלות של הורים בימים של מלחמה, מאת הסופרת ואשת החינוך מנוחה פוקס

חנה אירם, מומחית לנוער בסיכון, בעצה חשובה להורים, שתסייע למנוע אצל הילדים טראומה מתקופת המלחמה. שתפו

תזדהי עם מה שאת מרגישה. אל תנסי להשתיק ולהתעלם, וודאי לא להגיד לעצמך שהכול בסדר כאשר את לא מרגישה ככה

מצב החירום הוביל את הפסיכיאטר ד"ר אילן וולקוב לספק מספר טיפים להורים ולילדים הלחוצים: "צריכת חדשות עבור הילדים - זו רק העצמת חרדה מיותרת וזה עשוי להיות דרמטי מאוד עם ילדים שנכנסים להיסטריה"

קשה לעכל את עוצמת האסון, השכול וההפתעה. קשה לעכל את עוצמת הרוח והאחדות והגבורה. איך מתפקדים? איך מכילים את כל זה? מנחת ההורים, זיוה מאיר, עם עצות מועילות

האם אני אמא טובה מספיק גם אם אני עמוסה ולא מספיקה להקדיש להם זמן?

הרווח הכי גדול הוא: השגת פטור. אנחנו פטורים מלחפש אצל עצמינו מה לשפר. הרי אם השני ישתנה כמצופה ממנו, הדברים יסתדרו מבלי שנצטרך אנחנו לשנות כהוא זה בהתנהלות שלנו. נוכל להמשיך בשלנו, וגם לקבל את מה שרצינו לקבל מהילד

"מה היא כן רואה? מי הדומיננטי בבית? מי מחליט ההחלטות אצלכם? מי נותן את ההוראות? מי מנהל את הבית?"

גם לנו, האימהות, שמיעה סלקטיבית, אך בשונה מהילד שלנו בן העשר, אנחנו שומעות לא בדיוק מה שנחמד לנו לשמוע, אלא מה שמתאים לתפיסה העצמית שלנו

לא רק שלא רואים נחת, מקבלים את ההיפך הגמור (כרגע): צער, אכזבה, כאב עמוק ותחושת אובדן. איבדנו את מה שחשבנו שהיה לנו, או שאמור היה להיות לנו

"שוב להתנצל?" היא תוהה, "כמו שעשיתי כבר כמה פעמים בעבר", היא מסננת בין שיניה. "על מה עליך להתנצל?", אני מנסה להבין. חני בעצמה לא כל כך יודעת

הילדים שלי, כמו רבים וטובים לפניהם וכנראה גם אחריהם, מבשרים לי חדשים לבקרים שכשהם יהיו הורים – הם ינהגו אחרת לגמרי. במילים אחרות, הם לא ממש מרוצים מדרכי ההורית...